גיליון #2דצמבר 2019

גולמיות

  • גליון
  • 2
  • #
  • גולמיות

אסתטיקת ה"גולמיות" בזכוכית העכשווית

אנריאטה אליעזר ברונר

תוכן עניינים

1. מבוא

1. האנרגיה של החומר הגולמי (לא מעובד)

2. האנרגיה הרוחנית של החומר הגולמי

3. האנרגיה של מחוות היד

4. האנרגיה של הצורה הגולמית (טבעית)

2. רעיון הגולמיות בזכוכית

1. האנרגיה של החומר המותך

2. האנרגיה של המרקם הגולמי

3. הכוח של חוסר השלמות

4. הפיזיקליות של הזמן

5. פוטנציאל ההתמרה

3. אפילוג

4. מקורות נבחרים

5. איורים

1. מבוא

בדיקה לקסיקאלית של המונח "גֹּלֶם" (raw) עשויה לסייע בקביעת השדה הסמנטי שבתוכו ניתן לבחון את המושג "גולמיות" כמושא לחקירה אמנותית בסקירה הקצרה שבהמשך. "גולמיות" היא נגזרת משם העצם "גֹּלֶם" המופיע בתנ"ך, "גלמי ראו עיניך" (תהלים קל"ט: 16) ופירושה חומר אמורפי שלא הושלם, כשהכוונה ליצור אנושי בלתי גמור, טרם-בריאה. בפרשנות של מצודת-דוד לפסוק בתהלים מבואר: "בעוד הייתי גולם אחד בלא חיתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי, הנה אז ראו אותה עיניך"; כלומר, האדם אומר לבוראו, שכבר בהיותו בבטן אמו, ראה היוצר את מי שיֵצֵא ממנו – בדומה לאמן החושף במעשה היצירה את הגָלוּם בחומר. ואילו במשנה, "גולם" מופיע כניגוד לאדם חכם: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם" (פרקי אבות ה', משנה ו'). בפולקלור היהודי, "גולם" הוא יציר כפיים אנתרופומורפי מונפש באורח פלא מחומר (material דומם, בדרך כלל חומר (clay) או בוץ. בעברית המודרנית, הגולם הוא חרק בגלגולו מזחל לחרק שלם. ובאנגלית, המילה "raw" פירושה גס, גולמי; לא מבושל, חסר טעם; לא מעובד, טבעי, לא מטופל; חשוף; ומכאן בהשאלה לתיאור אדם חסר הכשרה, חסר מחשבה, לא בוגר, לא מנוסה, לא מלוטש. בהקשר של היצירה האמנותית, יש להבחין בין התייחסות לתהליך היצירה המתחילה מחומר גולמי לבין שימוש המושג לביקורת היצירה שמשמעותו – עבודה שלא עברה תהליכי זיקוק וגימור; רישומית, לא שלמה/מושלמת, חסרת תחכום או חסרת עידון, יופי או עניין.

במאמרו החשוב "מקור היצירה האמנותית"11 ,Martin Heidegger, ... טוען מרטין היידגר, כי בכל מעשה אמנות קיים ממד "דִּבְרִי" (מלשון דָּבָר), כלומר מעשה האמנות הוא דבר. אך מכיוון שזו הגדרה בעייתית למדי, באשר מה היא ה'מידתו הדִּבְרִית' של הדבר, הוא מציג שלוש הגדרות/פרשנויות אפשריות: 1. חומר בעל תכונות אופייניות ("bearers of traits"); 2. מושא להמולה חושית ("the manifold of sense perceptions"); 3. כחומר מעוצב בעל צורה ("formed matter") ובכך הוא הציג את הזיווג המושגי של חומר (ύλη, hule) וצורה (μορφή, morphe). 22 מרטין ...

ליצירות בנות זמננו איכויות המצויות מעבר להבנה האסתטית של החומר, למורכבות הטכנית או למיומנותו של המבצע. אמנים מבקשים תמיד לשנות אקסיומות, להעמיד לבחינה מחודשת ערכים וקודים אסתטיים קיימים, לנסח מחדש אופני התבוננות, חוויה והערכה את המעשה היצירה. על רקע שינוי ואבולוציה תמידיים, מושג ה"גולמיות" עומד במוקד הדיון הפילוסופי בסוגיית האובייקט האמנותי וחומריותו. עבודות שנועדו בכוונה להיראות "לא שלמות" עוסקות במצבים של שינוי או התמרה וחוקרות שאלות של הרכבה, פירוק והחרבה. עם זאת, המונח "גולמיות" עשוי להטעות, משום שיצירה הנתפסת כ"לא שלמה" מרמזת לכך שצורתה אינה סופית וכי העבודה לא הושלמה. אולם אין הדבר כך, כי עבודות אלה הושלמו והרעיונות בבסיסן מפותחים ומנוסחים במלואם. אם פעם ה"גולמיות" נחשבה מאפיין שלילי ורגרסיבי של עבודה לא מתוחכמת, גסה וחובבנית, הרי שכיום ה"גולמיות" מופיעה כשפה וכמרכיב עיצובי מכוון, המתייחס למשהו אמיתי, ראשוני וחיוני.

1. האנרגיה של החומר הגולמי (לא מעובד)

סוגיית החומריות והמרקם העסיקה את האמנים שהשתייכו לתנועה Art Informel 33 הזרם ... (צרפתית: "אמנות חסרת צורה") בצרפת שאחרי מלחמת-עולם השנייה. חבריה התנערו מאמות מידה אסתטיות מוסכמות, תוך נטייה לספונטניות ולאלתור. פרשנה העיקרי, ז'אן דובופה (1985-1901), שיצא נגד קונפורמיזם ותרבות המיינסטרים ("אמנות תרבותית"), ידוע בעיקר בזכות קומפוזיציות בעלות מרקם עבה ומחוספס המדמות חומרי גלם לא מעובדים. 44  Jean Dubuffet, Le ... דובופה חקר ללא הרף צורה, טכניקה וחומר במגוון רחב של מדיה (ציור, רישום, הדפס, פיסול). ביצירות הנוף המופשטות שלו משנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הוא השתמש, למשל, ב-impasto מעובה, 55  איטלקית, ... מועשר בחומרים לא-שגרתיים (חול, חצץ, סיגים, זפת, מֶרֶק, אלומיניום, ספוג ועוד) ליצירת משטח בעל מרקם מחוספס שעליו הוטבעו עלים וחומרים אורגניים שונים (כגון כנפי פרפרים, עלים ועוד.) 66 Jean Dubuffet, Sol ... כמו כן, דובופה בנה במשך שנים רבות מאגר של מרקמים מכל סוג אפשרי (כולל עור אנושי), בהעבירו אותם בעזרת דיו לנייר. 77 Jean Dubuffet, ... הוא אף ייסד את התנועה Art Brut (צרפתית, "אמנות גולמית" [אמנות אינסטינקטיבית, אמנות אאוטסיידרית]) והחל לאסוף ולהציג עבודות שיוצריהן היו חסרי הכשרה אמנותית פורמלית, ושכמה מהם חיו בשולי החברה (אסירים או חולי נפש). לדבריו, עבודות אלה היו בגדר פעולות אמנותיות טהורות, חשופות, שננקטו במלואן על ידי אנשים שלא הכירו את ה"אמנות התרבותית", ולכן שאבו את השראתם – מבחינת נושאים, חומרים, טרנספוזיציה, מקצבים וכו' – מעמקי נפשם, מדחפיהם, ולא הושפעו מקלישאות אקדמיות ואופנתיות. 88  ז'אן ...

2. האנרגיה הרוחנית של החומר הגולמי

גם האמן האמריקאי ג'ק וויטן (2018-1934) חקר חומריות ותהליכי עבודה (טכניקה), כשחיבר בין "ציור מחווה/פעולה" (Gestural or Action Painting) לבין "אמנות התהליך" (Process Art).

בראשית דרכו, הוא חבר לזרם האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי מאסכולת ניו יורק של שנות ה-60, אך בהדרגה התרחק ממנו מבחינה רעיונית, אסתטית וצורנית והתמקד בהיבטים ניסיוניים של תהליך העבודה, בחומריותו של הצבע ופחות בדימויים שייצג. הוא בנה בעצמו את כלי העבודה שלו, כגון מגרפת העץ באורך 3.5 מ' למריחת כמויות גדולות של צבע אקרילי (developer"") ליצירת מה שמכונה "ציורי לוחות" ("slab paintings") בתנופה אחת. 99 ג'ק וויטן ... בשנות ה-80, בהשראת הטכנולוגיה הדיגיטלית, יצר וויטן סדרת ציורים בעלי מראה ומרקם תבליטי מאבני פסיפס (tesserae) שרקח בעצמו מכמה רכיבים: צבע אקרילי, סוגים שונים של לכה, דבקים ואבקות פיגמנטים. באותה תקופה הוא חזר לשימוש במברשת הצבע ובמחוות היד. בעבודות דוגמת "דיוקן עצמי II" (2014) ישנה תמיד מסה חומרית עמוסה – תערובת של פיגמנטים יבשים חבויה מתחת לפני השטח שלו איכויות של תבליט. 1010 ג'ק וויטן, ...

בסוף שנות ה-2000 יצר וויטן סדרת תבליטים מיציקות אקריליות של חפצים ומרקמים שהוא הטביע ברחבי העיר ("ציורי אתר"). בהקשר זה כתב האמן: "אני מתייחס לצבע כמו לקולאז', כמו לפיסול… אני לא 'מצייר' ציור (I don’t paint a painting), אני 'עושה' ציור (I make a painting)". 1111 ג'ק וויטן, ... אף שניתן למצוא קווי דמיון בין גישתו ל"חומר" לזו של דובופה, ייחס וויטן לחומר ממד רוחני: "אנחנו מחלקים את הדברים למופשטים או לייצוגיים (representational), אבל ישנה קטגוריה נוספת שנובעת מתוכם… הדימוי שבוקע מתוך החומר… אני מודע לדבר-מה הלכוד בחומר… ישנו קשר (relation) כשאני מדבר על רוח וחומר ואפשר לכוון ישירות לתוכו". 1212 Richard Shiff, More ...

3. האנרגיה של מחוות היד

עקבות של מחוות יד באמצעות משיכות צבע מעוררות אינטנסיביות בעלת איכויות טקטיליות וסוג של אנרגיה גולמית. הדימויים הדו-ממדיים המציפים את עולמנו ההיפר-ראליסטי נטולים תכונות אלה. בתקופת הרנסנס נהגו לטשטש את המעברים בין צבע לצבע מבלי להשאיר משיכות מכחול או סימני מברשת, בטכניקת ה-sfumato (איטלקית, מעושן), כך שהצבעים התמזגו ב"רכות" זה בתוך זה. קווי המתאר של הדמויות טושטשו אף הם והתפוגגו בתוך הרקע, ובכך הוסיפו לציור נופך מיסטי משהו. ואילו למשיכות הצבע בציורים האימפרסיוניסטיים, יש בהן גם להעיד על אישיות יוצריהם. משיכות המכחול המעובות והעזות של ואן-גוך, למשל, חושפות טבע סוער, בעוד שאלה הרחבות והרכות של רנואר מעידות על חושניות מאופקת. אמנים המזוהים עם האקספרסיוניזם האמריקאי הדגישו בהשפעת אמנות הקליגרפיה של המזרח הרחוק את משיכות המכחול שלהם עוד יותר, ולעומתם הסירו בתגובה חסידי הזרם המינימליסטי כל רמז להן. סדרת הציורים של מארק טוביי,White Writing – ריבוד של סמלים קליגרפיים לבנים (או בהירים) על רקע מורכב מאלפי משיכות מכחול קטנות ושזורות זו בזו – מייצגת היטב את סגנון הציור שלו, שהושפע מקליגרפיה יפנית.

איור 1א: טאקסאדה מצוטאני, ""Work-E Two Circles, 1966. אקריליק ושמן על בד, דבק וינילx183.5) 133 ס"מ);
איור 1ב: "A Visual Point-A", 1965. אקריליק, שמן ודבק ויניל על בדx 66.5) 54.5 x 8.5 ס"מ)
© Takesada Matsutani באדיבות האמן וגלריית Hauser & Wirth. צילום: סטפן אלטנבורגר, ציריך

ובתהליך הפוך, במזרח הרחוק התרחקה אמנות הקליגרפיה מזו המסורתית והתמזגה עם רוח המודרניזם המערבי. תנועת האוונגרד היפנית Gutai (מונח שפרושו "התגלמות" המורכב משתי מילים: Gu, כלי עבודה/מדידה, טכניקה ו-tai, גוף), שקמה על רקע תהליך השיקום של יפן אחרי המלחמה (פעילה בין השנים 1972-1954), הדגישה את חופש הביטוי ועודדה את השימוש בחומרים ומדיומים חדשניים. תנועת ה-Gutai קראה לביטול הפרקטיקות המסורתיות ולחיפוש אחר אמצעי ביטוי חדשים תוך הדגשת היחס בין גוף, חומר, זמן ומרחב (איורים 1א-1ב). התנסות זו בתחום הקליגרפיה כללה סוגים שונים של משטחי כתיבה – נטישת המכחול והמברשת לטובת שימוש בגוף האמן ככלי רישומי, למשל, קישר את אמנות הקליגרפיה היפנית המודרנית לציור פעולה או מחווה.

4. האנרגיה של הצורה הגולמית

אסכולת ה-Mono-ha 1313 זרם אמנותי ... שקמה כתגובה לאקלים החברתי, התרבותי והפוליטי ביפן בשנות השישים של המאה ה-20 שמה דגש על חומריות ואקספרימנטציה ופחות על ביטוי פיגורטיבי מסורתי. פרשניה התעניינו ביחסי הגומלין והדיאלקטיקה בין חומרים תעשייתיים (לוחות זכוכית תעשייתית ומתכת, כבלים, חבלים וכדומה) לחומרים טבעיים (אבנים, עץ, כותנה, מים, בוץ ועוד) ועקב זאת הואשמו, לא אחת, ב"חוסר מיומנות". לי אופן (נ' 1936), אחד מפרשניה התיאורטיים והמעשיים המרכזיים של האסכולה, התמקד בעולם הפיזי בצורתו הטבעית, הגולמית, הטהורה – "העולם כפי שהוא" כלשונו. ציוריו המינימליסטיים בסדרה Correspondence צוירו במשיכת מכחול אחת או שתיים, בתערובת צבע שמן ואבנים מרוסקות, על משטח גדול ולבן. במיצבי הרצפה שלו בסדרה Relatum הוא יצר אינטראקציות מעניינות תוך שימוש בסלעים, בלוחות ברזל ובזכוכית. 1414 לי אופן, ... בהתייחסו לעבודתו אמר אופן, "העבודה לעולם אינה שלמה, מאחר שאין בנמצא שלמות".

 

2. רעיון ה"גולמיות" בזכוכית

המאה ה-20 הצטיינה ברבגוניות חסרת תקדים בתחום היצירה בזכוכית; העבודות נעו בין צורות מסורתיות החוברות לשורשים של מלאכת הזכוכית לבין תפיסות חדשות הקושרות את הזכוכית לאמנות עכשווית. רוח החדשנות הרעיונית שהביאה עמה תנועת הסטודיו שחררה את הזכוכית מכבלי המסורת, תוך שבירת הקנון העיצובי חסר-הזהות לטובת עיצוב בעל חותם אישי. בכך הורחב עד מאוד מנעד האפשרויות האסתטיות של המדיום.

באיטליה (מוראנו), בצ'כיה ובסלובקיה (בוהמיה לשעבר), ובצרפת הוחיו מחדש שיטות העבודה המסורתיות. המדינות הסקנדינביות תפסו מקום חשוב במיוחד בסצנת הזכוכית העולמית ואילו ארצות-הברית הייתה פורצת דרך בגישה לחומר. כיום נפרצו הסכרים ורוח הרב-תחומיות מניבה אין ספור פרקטיקות יצירה ועבודה חדשות שמופיעות לעתים קרובות סביב מרכזים אקדמיים.

1. האנרגיה של החומר המותך

מוריס מרינו, אנדרה טורה, ברנאר דז'ונג, בתיה מרגלית

המהלך של מוריס מרינו (1960-1882), צייר המשויך לזרם הפוביסטי – להציג ב-1912 את עבודות הזכוכית שלו לצד ציוריו ב-Salon des Indépendants בפריז, היה מעשה נועז שקרא לצמצום הפער בין אומנות (קראפט) לאמנות. ללא ידע וניסיון במלאכת הזכוכית, ניגש אליה מרינו ללא דעות קדומות ביחסו לה משמעות וערך אמנותיים כמו לציור או לפיסול. כלי הזכוכית שלו נעשו בעבודת-יד, בדגש על צורניות ומשחקי אור.

צורות הכלים ותהליכי העבודה הבלתי שגרתיים של מרינו הציגו את החומר החשוף במצבו הגולמי או בלשונו, "הזכוכית במצבה החי": צורות אורגניות כבדות שעליהן רצועות זכוכית עבות נוטפות כגדילי קרח שנמסו; בועות האוויר ואבקות שונות, הלכודות בחומר השקוף, מעניקות לו מראה של מים עכורים; צורות מאסיביות שדפנותיהן העבות גולפו בעזרת חומצות מדמות כלים מגולפים באבני חן. 1515 מוריס ... נחוש "לפסל" את החומר המותך במו ידיו, מרינו התייחס לכלים שעיצב כיצירות אמנות לכל דבר. מרינו ואחריו אנדרה טורה (1965-1898) 1616 אנדרה ... סללו את הדרך לתפיסה חדשה את הזכוכית – כמדיום אמנותי.

איור 2א: ברנר דז'ונג, "אבן שחיקה", צרפת. יציקת זכוכית (31x28x28 ס"מ). צילום: – François Goalec באדיבות האמן.
איור 2ב: ברנר דז'ונג, "אדמות קפואות", צרפת, 1985, 2013. פורצלן (15x15x30 ס"מ). צילום: – François Goalec באדיבות האמן.
איור 2ג: ברנר דז'ונג, "צל קטן", צרפת, 1997. זכוכית אופטית (15x15x30 ס"מ). מתוך קטלוג התערוכה "Fusions" במוזיאון לאמנות עכשווית של דנקרק, צרפת, 1997. צילום: – François Goalec באדיבות האמן

 

ברנאר דז'ונג (נ' 1942), שהוא במקור יוצר בקרמיקה, החל לעבוד בזכוכית ב-1984. דז'ונג החשיב את החומרים השונים שאיתם הוא עבד כ"שדות אנרגיה משתנים תדיר, שדות של אפשרות לניסוי והרהור". הוא שולט בטכנולוגיות מורכבות, שוקע במחקר מעמיק, בוחן את תגובת החומרים השונים והוגה "מתכונים" מקוריים (איורים 2א-ב). לדבריו, מה שמנחה אותו הינו הרצון לא להתערב, אלא "לעורר ולצפות בבלתי צפוי". יצירתו "צל קטן" (1977), למשל, היא דימוי של אור וצל. חומר (הזכוכית) וצורה אכן קיימים, אך מבלי למלא תפקיד דומיננטי. הזכוכית מפיקה אור מעצם על נוכחותה ה״גולמית״ ללא כל התערבות מכוונת מצד היוצר.  הזכוכית אינה שם כדי לתת צורה לרעיון כלשהו.  נוכחותה החומרית/פיזית היא בעלת אופי מנטלי/רעיוני. מעבודותיו של דז׳ונג מציגות איכויות גולמיות תוך הדגשת המאפיינים הטבועים בחומר ומועצמים על ידי איזונים עדינים ואינטרקציות בין חומרים (איור 2ג).

איור 3: בתיה מרגלית, "כך זורמים הדברים הפראיים", זכוכית איחוי והפלה, ברזל (ג' 30 ס"מ), ישראל, 2014. צילום: לאוניד פדרול-קביטקובסקי, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2015

אמנית הזכוכית בתיה מרגלית (נ' 1963) מתמקדת במאפיינים של הזכוכית במצבה הנוזלי/צמיגי. עבודות הסדרה "כך זורמים הדברים הפראיים" (2014) נראות יותר כתוצרים של הטבע שנבעו מפעולות אקראיות בשיטת ה"הפלה" החופשית, שבהן האמנית לוכדת את הקוטביות של מצבי החומר הפיזיקליים (איור 3).

2. האנרגיה של המרקם הגולמי

ברטיל וליאן

איור 4א: ברטיל וליאן, תהליך היציקה בחול של הסדרה "ספינות", שוודיה, 1995;
איור 4ב: ברטיל וליאן, "ממצא IV", שבדיה, 1998. זכוכית יציקת חול (21×13 ס"מ). צילום: לאוניד פדרול-קביטקובסקי, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב 1999

יציקה לתבנית חול טכניקת עתיקת יומין בתחום המטלורגיה הועתקה בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי אמן הזכוכית השוודי ברטיל ואליאן (נ' 1938) ליצירת פסלי זכוכית גדולי ממדים. המראה החולי והמחוספס שתהליך זה העניק לזכוכית הביא עמו שינוי תפיסתי את החומר השקוף, החלק והמבריק (איור 4). המרקם הגס של פני השטח, שכיסו את מסת הזכוכית הלוהטת והזוהרת כמעין שכבת עור דקה ומיובשת, הוסיף לחומר נופך גולמי.

3. הכוח של חוסר שלמות

יסואו אוקודה, נישינאקה יוקיטו, ריקה הפאסארי, אנה מלסובסקי, תמר זרוזד, ברט סוונסון

אמנות ה-kintsugi או kintsukuroi (יפנית, תיקון/חיבור מוזהב) שהתפתחה ביפן לפני 400 שנה התייחסה לפגמים כחלק מתולדות החפץ ולא כמשהו שצריך להסתיר ולהסוות. כאשר כלי קרמיקה יקרי ערך, במיוחד אלה שנועדו לטקס התה (chanoyu), נשברו או ניזוקו, נהגו לתקנם בצורה אמנותית בתערובת של לכה ואבקת זהב, כסף או פלטינה – ובכך להקנות להם ערך נוסף ויוקרה. האסתטיקה של כלי הקרמיקה המתוקנים מושתתת על אידיאלים אסתטיים יפניים עתיקים המתוארים במונחים הפואטיים wabi (עוני וענווה) ו-sabi (בידוד, הזדקנות, חמצון וריקבון).

תיקון כלי שבור תוך הדגשת פגמיו מבטא את רעיון הארעיות והשלמה עם חוסר השלמות.1717 קטלוג ... אמנים בני זמננו מזהים בעיקרון זה פוטנציאל אסתטי והבעתי ומשתמשים בו בהקשר של אובדן, סינתזה והפרדה, הרס, מוות ותחייה.

איור 5: יסואו אוקודה, "Hibiki-morbido 04", יפן, 2015. זכוכית יצוקה, קרמיקה (28 x 19 16 xס"מ). מתוך:New Glass Review, 37, 2016, The Corning Museum of Glass, entry no. 65. Photo: Itsuro Odaki .
איור 6: נישינאקה יוקיטו, מתוך הסדרה ""Yobitsugi (יופיו של חוסר השלמות), יפן, 2017. זכוכית ניפוח, שבירה והדבקה. צילום באדיבות האמן.

כך, כלי הזכוכית המנופצים במכוון של פאבל טרנקה (Pavel Trnka)1818 פאוול ... או של יסואו אוקודה (Yasuo Okuda)1919 מתוך: ... נהפכים לאובייקטים פיסוליים עתירי מבע (איור 5), ואילו כלי הזכוכית השבורים והמודבקים של נישינאקה יוקידו (Nishinaka Yokito מאזכרים את המסורת היפנית העתיקה.

נישינאקה מחבר את השברים בתערובת לכה מסוג urushi עם אבקת זהב תוך הדגשת הסדקים המותמרים לרכיבים עיטוריים (איור 6). עבודת הווידאו "Rebuilding the Bubble" (2014) של ריקה הפאסארי (Riikka Haapasaari) מציגה עיקרון דומה (איורים 7). האמנית מאחה בחזרה את השברים של בועת זכוכית אוורירית ברצועות פלסטר כמטאפורה לפגיעותו ולשבריריותו של הקיום האנושי. אמנים רבים מתרכזים בשבר הזכוכית המעיד על אירוע השבירה עצמו.

איור 7: ריקה הפאסארי, "Rebuilding the Bubble", פינלנד, 2015. זכוכית ניפוח, שבירה והדבקה. עבודת וידאו HD, 4:11 דקות. צילומי סטילס מתוך הווידאו באדיבות האמנית.
איור 8א-ב: אנה מלסובסקי, ""Atlas I-II, גרמניה/ארה"ב, 2012. זכוכית שטוחה, מסגרת עץ, שרף, פיברגלס (7 X 81 x 61 ס"מ). צילום Sven Claus: באדיבות האמנית.
איור 9: תמר דרוזד,"זוהר", זכוכית, שוק תרמי, וידאו. פרויקט גמר, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, 2015.

העבודה "Atlas" של אנה מלסובסקי (Anna Mlasowsky) מתמקדת בשליטה בכוח השובר כמו בצורות ובדגמים הנוצרים ומעצבים, למעשה, את החומר מחדש: "…צורות נולדות מתוך ההרס ומוסיפות ממד ועומק חדשים לזכוכית החלקה, בעוד הנופים הגבישיים הנוצרים ממפים את הפעלת האלימות הזהירה…"2020 ציטוט ... (איורים 8א-ב). בפרויקט הסיום שלה בבצלאל בשנת 2015 התמקדה תמר דרוזד בשבר הזכוכית ובצורותיו היחידניות – בדומה לטביעות אצבע (איור 9). 

ברט סוונסון (Brett Swenson) בוחן את מוטיב השבר בשתי עבודות משנת 2011 באמצעות יישומים של זכוכית טכנולוגית, וידאו ופרפורמנס, כאשר הוא פועל במישור ניסיוני שמאזן בין פעולה לתגובה, בין כוונה להתרחשות. ביצירתו "Liquid Crystal Display" (2011), 2121 Brett Swenson, ... מבער קטן מאחורי מסך LCD מטביע את חותמו עליו. במתח גואה, שלל צבעים שוטף את המסך ומתערבל באמצעות אור מקוטב, המשמש בתעשיית המסכים לזיהוי מתח (stress) בחומרים שקופים. בסופו של דבר, הלהבה דועכת, המתח מתפוגג, עד כדי כך שהזכוכית המחוסמת מתנפצת וחושפת השתברות המאזכרת את פגיעת המבער בחומר השקוף (איורים 10). בעבודה אחרת של סוונסון," "Fractured (2011),2222 יצירת ... עשרה משתתפים ניגשים לעשרה לוחות שונים של זכוכית מחוסמת ובידיהם מבער קטן.

איור 10: ברט סוונסון, Liquid Crystal Display"", ארצות הברית, 2011. צילומי מסך מתוך עבודת הווידאו "מסך LCD 15 אינץ'": שישה קטעים, 3 דקות כל אחד. צילומים: באדיבות האמן. (ראו: http://www.brettswenson.com/liquid-crystal-display/2014/2/8/liquid-crystal-display-sequence-2-of-6).
איור 11: ברט סוונסון, ""Fractured, זכוכית משוריינת, מבערים, משתתפים חיים. עבודת פרפורמנס במוזיאון קרייזלר לאמנות, 2011. צילומים: באדיבות האמן.

הזכוכית משמשת קרום חדיר, סופג ומעביר מתח. הלוחות מתנפצים במרווחים שונים וחושפים את סימני הלחץ והפגיעה שנגרמו מן המבערים. פעולה זו מושתתת על עיקרון הזכוכית המחוסמת המיועדת לעמוד במתחים וחושפת את נקודות התורפה שלה (איור 11).

4. הפיזיקליות של הזמן

פרנסואה דמיאן, ג'ון צ'פמן, קארינה מאלינג, קוג'ירו יושיאקי, טומוהירו קאנו

מוטיב הריקבון, ההתפוררות החומרית ואנומליות אחרות מצוי בבסיס היצירה של אמנים רבים. בעבודתו ""Temps Passé (הזמן שחלף), פרנסואה דמיאן (François Damien) מציע הדמיה מעניינת של חלוף הזמן והשפעתו על החומר: שלושה חלונות של חממה נטושה בחוף המערבי של נורווגיה, שנחשפו במשך חמישים שנה לתנאי מזג אוויר קשים ואוחסנו במשך עשרים שנה נוספות בסביבה מאובקת ויבשה, מגלמים את השפעת איתני הטבע ועקבות הזמן על החומר (איור 12). בעבודתו ""EHL 973624, ג'ון צ'אפמן (Jon Chapman) עורך השוואה בין תהליכים מכניים לתהליך ההזדקנות האנושית: לתוך כלי זכוכית תלויים בשורות על קיר מחופה מתכת; משאבה מטפטפת מים דרך צינורות זעירים בראש הקיר; כאשר המים עולים על גדותיהם בכלים העליונים הם ממלאים את הכלים התחתונים. תחמוצות הברזל, שהוסיף האמן למים, מאכלות את הכלים בהדרגה, כך שעבודתו משתנה תדיר ככל שהחלודה שוקעת בתוך הכלים והעבודה מתכלה בהדרגה (איור 13).

איור 12: פרנסואה דמיאן, "Temps Passé", צרפת, 2012. זכוכית שטוחה, חיתוך, הברקה, חומרים אורגניים, מסגרת אלומיניום (ג' 52, ר' 80). צילומים: באדיבות האמן.
איור 13: ג'ון צ'פמן, "E.H.L. 973624", ארה"ב, 2013. ניפוח, פלדה, חומצה, משאבת מים. צילום: Eva Heyd, באדיבות האמן.

עבודתה של קרינה מאלינג (Karina Malling), ""Transcendence , מהדהדת רעיון דומה: כלי שולחן מאובנים מזכוכית מאוכלת, מצולקת וחרוכה בשילוב חול ואדמה מגלמים את הפיזיקליות של הזמן (איור 14). סדרת העבודות ""Hatate של יושיאקי קוג'ירו (Yoshiaki Kojiro, המורכבות מגושים עשויים קצף זכוכית שנסדקו בתהליך של הרחבה והתכווצות, מציעה דימוי נוסף לנזקי הזמן (איור 15). היציקות המונומנטליות בסדרה "Physis" של טומוהירו קאנו (Tomohiro Kano) משלבות זכוכית, חומר קרמי, ברזל, אבנים, אדמה, חול ושעווה. המראה הגולמי העוצמתי של היציקות מודגש ביתר שאת על ידי ניפוץ הזכוכית המשולבת:

איור 14: קארינה מאלינג,"Transcendence", ניפוח, יציקה (200 x 120 ס"מ), דנמרק, 2016. פרס שני, תחרות ע"ש סטניסלב ליבנסקי, 2018. צילום: באדיבות האמנית.
איור 15: קוג'ירו יושיאקי,"Hatate#12", יפן, 2018. זכוכית, קלציום פחמתי, יציקה, הפלה (60 x61 x 56 ס"מ). צילום: באדיבות האמנית.

"… שרידים מתפוררים של חומרי בניין המאזכרים ערים חרבות, קורות עץ מפוחמות, מתכות מחלידות, משטחים עליהם צומחות חזזיות… כמו פסולת בת מיליון שנה, פרי התכלות טבעית. אין דבר העומד בשיני הזמן, אפילו לא פלדה. חומרים למיניהם משתנים ומתפוררים. חומרים אורגניים צומחים מתוך הסלע, מתאבנים וחוזרים להיות סלעים…" (איור 16).2323 Kent Wilson, ...

איור 16: טומוהירו קאנו, מתוך הסדרה ""Physis, יפן, 2017. זכוכית, אבן, חול, ברזל, קלציום סולפט (14 x 15 x 15 ס"מ). צילום: באדיבות האמן.

5. פוטנציאל ההתמרה

פרנסואה דמיאן, תומס קון, מארה סארה, הידנורי צומורי, רובין פנטופרו, יוהנה חנקה, אנה מלסובסקי, ברט סוונסון

אמנים כגון François Damien (איורים 17א-ב), Thomas Kuhn (איור 18), Mare Saare (איור 19), Hidenori Tsumori (איור 20) ורובין פאנטופרו (איורים 21), עוסקים בחומריות ובכוח ההתמרה של המדיום. בניסיון לגלות בו אפשרויות (חזותיות וקונצפטואליות) חדשות, הם מסווים את מאפייניו הפיזיים ומדמים את הזכוכית לחומרים אחרים; בכך הצופים מאותגרים והתפיסות הקונבנציונליות את החומר השקוף מעורערות. הסטודיו נהפך למעבדה שבה האמן פועל לזהות מאפיינים לא מוכרים כדי ליצור משהו חדש ובלתי צפוי. "אוסף 49" של האמנית הדנית Johanne Jahncke מציג את התוצאות של 49 מתכונים ניסיוניים של זכוכית, שהכינה האמנית בתוך תבניות קרמיות ביתיות. הזכוכית בכל מיכל/תבנית נוצרת משאריות של מינרלים שנאספו מסוגי קרקע שונים במהלך העבודה (איור 22).

איור 17א: פרנסואה דמיאן, מתוך הסדרה "Bricolage" (DIY), צרפת, 2015. Pâte de verre, ניפוח, אבן (30 x 25 x 60 ס"מ). צילום: באדיבות האמן.
איור 17ב: פרנסואה דמיאן, מתוך הסדרה "Mousse de verre" (foam glass), צרפת, 2011. ניפוח, אבן (50/16 x 14/40 ס"מ). צילום: באדיבות האמן.

בסדרתה "Alterations" מתייחסת אנה מלסובסקי (Anna Mlasowsky) לזכוכית כמו למשקעים בקרקע: זאת נחשפת למים ולחום כדי ליצור מעין ציורי נוף מכוירים (איור 23). ברט סוונסון (Brett Swenson) מרבה לבחון את הנוכחות האנושית בתהליכים חומריים ובהקשרים מתעתעים. הוא מעמיד חומרים טבעיים מול מהונדסים ויוצר תנאים שבהם חומרים דיסוננטיים אלה מתמזגים. עבודותיו משמשות מעין מדד חליפין תוך שימוש בפיסול, בווידאו ובפרפורמנס. במטרה להמחיש את ההתנהגות האנושית שקשורה לתופעות שונות, הוא מעניק צורה מוחשית לאלגוריות של זמן והתמרה. בעבודה "Standards of Measurement" (2014) התכוון סוונסון תחילה לקחת כלי מדידה מזכוכית – בקבוק ארלנמאייר (Erlenmeyer) – ולשנות את המבנה שלו לחלוטין דרך פעולה בעלת אופי חומרי. בריאיון עמו הוא אמר:

איור 18: תומס קון, ללא כותרת, גרמניה, 2015. יציקה לתבנית (52 x 55 x 22 ס"מ). צילום: Helge Articus, באדיבות האמן.
איור 19: מארה סארה, ללא כותרת, אסטוניה, 2015. עיבוד בחום (12 x 27 ס"מ). אוסף מרכז Ishikawa, Kanazawa , יפן. צילום: באדיבות האמנית.

"… בשבילי האובסידיאן הוא יסוד בסיסי – זה החומר שנוטף ממש מתוך האדמה, הבקבוק ארלנמאייר – תקן בלתי חדיר שאינו אמור להיות פגיע לחומר שהוא מכיל (איור 24). מכיוון שהבקבוק והאובסידיאן עשויים בעצם מאותו חומר, אהבתי את הרעיון למזג אותם אבל עם קונוטציות הפוכות לחלוטין. במובן רחב יותר, פריטים אלה מערערים ומטילים ספק במערכות האנושיות, ביציבותן או בחסרונן … במקור רציתי לנסות להמיס את האובסידיאן, ובמקום זאת מצאתי אותו מתרחב לחומר מרופט, דמוי ספוג – עד כדי פי שלושה מגודלו. בכך סדרה זו היא מעין מחווה לתהליך המדעי…". 2424 התכתבות עם ...

הצבת כלי מעבדה מעשה ידי אדם לצד חומר גלם טבעי – זכוכית וולקנית (אובסידיאן) – אינה ניסוי פיזי בלבד אלא ניסוי מנטלי העוסק במקור הזכוכית.

איור 20: הידנורי צומורי ,"להיוולד", יפן, 2018. תערובת זכוכית וקרמיקה, יציקה בתבנית (x 41 x 19 32 ס"מ). צילום: באדיבות גלריה Yufuku, טוקיו, יפן.
איור 21: רובין פנטופארו, "מאובנים", ישראל, 2015. טכניקה מעורבת: זכוכית (יציקת חול), צבע.
מידות משתנות. פרויקט גמר, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל. צילום: לאוניד פדרול-קביטקובסקי, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

 

3. אפילוג

מאמר זה מבקש להתחקות אחר אסתטיקת "הגולמיות" באמנות בכלל ובביטויה ביצירה בזכוכית העכשווית. נראה שהפוטנציאל האקספרסיבי הטמון בה איתגר אמנים מכל התחומים והוא פורה במיוחד בתחום הזכוכית.

רעיון ה"גולמיות" עובר כחוט השני בעבודות המובאות כאן ומתוות את היקף התופעה. קריאתן ופרשנותן של עבודות אלה מציעות נרטיב אפשרי של מודל חשיבה ועשייה אמנותית שתחילה צמח כחלק מחקירה חומרית-אמנותית ושבהדרגה התהדק והתגבש כמרכיב מודע ואינהרנטי של תהליך היצירה.

מלבד ההיבטים האסתטיים והאיכויות הטקטיליות שהביאה עמה, נראה כי לגולמיות יש ממד נוסף, אינטואיטיבי יותר – שאינו רק פיזי. התרחקות מן האידיאל הטהרני של מצוינות ותחכום טכניים וצורניים לכיוון אקספרימנטציה וחקירה חומרית הניבה מגוון רחב של פרקטיקות חדשות המקשרות בין תהליך לקונספט ובין חומר למסר.

איור 22: יוהנה חאנקה, "אוסף 46", דנמרק, 2016. יציקה לתבניות קרמיות ביתיות. צילום: באדיבות האמנית.
איור 23: אנה מלסובסקי, מתוך הסדרה "שינוי", גרמניה/ארצות הברית, 2014. איחוי אבקות זכוכית. צילום: באדיבות האמנית.
איור 24: ברט סוונסון, מתוך הסדרה ""Standards of Measurement, ארצות הברית, 2014. כלי מדידה מן המוכן, זכוכית וולקנית ( x 46 x 2346 ס"מ). צילום: באדיבות האמן.

 

אמנים לפי סדר הופעתם במאמר:

ז'אן דובופה (1985-1901, צרפת)
ג'ק ווטן (2018-1939, ארצות הברית)
לי אופן (נ. 1936, דרום קוראה)
טקסדה מצוטאני (נ.1937, יפן)
מוריס מרינו (1985-1901, צרפת)
אנדרה טורה (1965-1898, צרפת)
ברנאר דז'ונג (נ. 1942,צרפת)
בתיה מרגלית (נ. 1963, ישראל)
ברטיל וליאן (נ. 1938שוודיה)
יסואו אוקודה (נ. 1981, יפן)
נישינאקה יוקיטו (נ. 1964, יפן)
ריקה הפאסארי (פינלנד)
אנה מלסובסקי (נ. 1984, מזרח גרמניה)
תמר זרוזד (ישראל)
ברט סוונסון (נ. 1988, ארצות הברית)
פרנסואה דמיאן (נ. 1973, בלגיה)
ג'ון צ'פמן (ארצות הברית)
קארינה מאלינג (דנמרק)
קוג'ירו יושיאקי (נ. 1968, יפן)
טומוהירו קאנו (נ. 1958, יפן)
תומס קון (נ. 1986, גרמניה)
מארה סארה (נ. 1955אסתוניה)
הידנורי צומורי (נ. 1986,יפן)
רובין פנטופרו (נ. 1989, ישראל)
יוהנה חנקה (נ. 1990, דנמרק)

   [ + ]

1. ￪ ,Martin Heidegger, Der Ursprung des Kunstwerkes (On the Origin of the Work of Art), 1935; ed. Vittorio Klostermann, Heidegger Gesamtausgabe, 1950; David Farell Krell, Martin Heidegger: Basic Writings from Being and Time (1927) to the Task of Thinking (1964). New York: Harper Collins Editions, 1993, pp.139-213.
2. ￪ מרטין היידגר, מקורו של מעשה האמנות, תרגום: אדם טננבאום, הקיבוץ המאוחד, 2017.

"…מה שמעניק ל'דברים' את עמידותם וחוסנם ובה בעת אחראי לאופייה של ההמולה החושית שהם מעוררים, היינו, הצבעוני, הצלילי, הנוקשה, המוצק – הוא האלמנט החומרי של הדברים. בהגדרה זו של הדבר כחומר (hule ύλη) כבר כלולה ה'צורה' (morphe μορφή). עמידותו של דבר – עקביותו – מתקיימת הודות לעמידתם המשותפת של חומר וצורה. הדבר הוא חומר מעוצב" (תרגום אדם טננבאום, הקיבוץ המאוחד, 2017).

3. ￪ הזרם המכונה לעיתים קרובות "אקספרסיוניזם אירופי מופשט" או "ציור חומרי" (Matter Painting), "אמנות מסוג אחר" (Un Autre Art), "טשיזם" (צרפתית, כתם), או "מופשט לירי".
4. ￪  Jean Dubuffet, Le Mentonneux, 1959. Papier-mâché (h. 31.8 cm). Collection Guggenheim museum © 2018 Artists Rights Society (ARS), New York / ADAGP, Paris. Retrieved from: https://www.guggenheim.org/artwork/5430.
5. ￪  איטלקית, בצק או תערובת. טכניקה המתייחסת לשימוש בצבע סמיך בשכבות עבות כך שעקבות המכחול או הסכין ניכרים בצבע.
6. ￪ Jean Dubuffet, Sol historié de végétation, feuilles mortes, cailloux, débris divers (soil ornamented with vegetation, dead leaves, Pebbles, diverse debris), France, 1956. Oil and collage on canvas (89.3 x 77.1 cm). Collection of The Museum of Modern Art, New York (purchased from proceeds in the Mr. and Mrs. Ralph F. Colin Fund in honor of Ralph F. Colin with additional funds from a gift of Philip Johnson (by exchange), 1992. Photo: Paige Knight © 2015 Artists Rights Society (ARS), New York/ADAGP, Paris. Retrieved from: https://www.moma.org/wp/inside_out/wp-content/uploads/2015/03/Soil-Ornamented-with-Vegetation.jpg?_ga=2.77911900.971112172.1545551790-841323892.1541922354.
7. ￪ Jean Dubuffet, Transcription aux pierres (Stone Transcription), France, 1958. Ink on paper, mounted on board (23.2 x 36.2 cm). The Museum of Modern Art, New York. The Joan and Lester Avnet Collection, 1978. Photo: Peter Butler © 2015 Artists Rights Society (ARS), New York/ADAGP, Paris. Retrieved from: https://www.moma.org/wp/inside_out/wp-content/uploads/2015/03/Stone-Transcription_69_1978.jpg?_ga=2.155341683.971112172.1545551790-841323892.1541922354; Jean Dubuffet, Épiderme (Epidermis), France, 1960. Ink on paper (50.5 x 67.2 cm). The Museum of Modern Art, New York. Gift of the artist in honor of Mr. and Mrs. Ralph F. Colin, 1968. Photograph by John Wronn. © 2015 Artists Rights Society (ARS), New York/ADAGP, Paris: https://www.moma.org/wp/inside_out/wp-content/uploads/2015/03/Textural-Transcriptions_1978.jpg?_ga=2.76267357.971112172.1545551790-841323892.1541922354.
8. ￪  ז'אן דובופה, L'Art Brut Preferé aux Arts Culturels ("האמנות הגולמית עדיפה על האמנות התרבותית"), קטלוג תערוכה ב-Foyer de l'Art Brut (בית לאמנות גולמית), פריז, 1949.
9. ￪ ג'ק וויטן בסטודיו שלו ברחוב קרוסי 40 בניו יורק, 1975. מתוך לוח התערוכות של הגלריה Walker Art: https://walkerart.org/calendar/2015/jack-whitten-five-decades-painting.
10. ￪ ג'ק וויטן, דיוקן עצמי II, 2014. צבע אקרילי על בד (50.8 x 40.64 ס"מ).

© the Estate of Jack Whitten, courtesy the Estate of Jack Whitten and Hauser & Wirth, photo by John Berens). Retrieved from: Alex Jen, Jack Whitten's Deeply Personal Portraits and Paintings, in Hyperallergic.com, September 5, 2018: https://hyperallergic.com/458861/jack-whitten-hauser-and-wirth-self-portrait-with-satellites/.

11. ￪ ג'ק וויטן, מעגל אנתרופולוגי I, 2013. צבע אקרילי על בד (50.8 x 40.64 ס"מ). הוצג בביאנלה לציור "המגע של הצייר," מוזיאון Dhondt-Dhaenens, בלגיה, 2014. מתוך: https://www.artsy.net/artwork/jack-whitten-anthropological-circle.
12. ￪ Richard Shiff, More Dimensions Than You Know: Jack Whitten, Paintings 1979–1989, Exhibition Catalogue, Hauser & Wirth, New York, September 27 – November 18, 2017.
13. ￪ זרם אמנותי יפני שזכה להכרה בינלאומית בסוף שנות השישים ושנות השבעים המוקדמות של המאה ה-20. דומה לזרם האיטלקי Arte Povera והמינימליזם האמריקאי.
14. ￪ לי אופן, מיצב מתוך הסדרה Relatum, סוף שנות השישים, יפן. מתוך: Ted Loos, Squeezing Essence From a Stone, The New York Times, June 22, 2011 (Photo: courtesy Lee Ufan): ;https://www.nytimes.com/2011/06/26/arts/design/lee-ufan-squeezes-essence-from-a-stone.html לי אופן שובר את הזכוכית למיצב Relatum בתערוכה הרטרוספקטיבית שלו Marking Infinity, במוזיאון גוגנהיים, יוני 2011 (Photo: David Heald © Solomon R. Guggenheim Foundation): https://media.guggenheim.org/content/New_York/press_room/presskits/LeeUfanPressKit062311.pdf.
15. ￪ מוריס מרינו, בקבוק, 1930, צרפת, אוסף מוזיאון Arts Décoratifs, פריז, ©Photo Les Arts Décoratifs, Paris/Jean Tholance מתוך: ;http ://collections.lesartsdecoratifs.fr/vase-718 מוריס מרינו, אגרטל פיסולי, 1923, צרפת, אוסף מוזיאון לאומי ע"ש Adrien Dubouché, לימוז', צרפת, Photo (C) RMN-Grand Palais (Limoges, Cité de la céramique)/ Jean-Gilles Berizzi מתוך: https://www.photo.rmn.fr/archive/06-512536-2C6NU0BGDXCE.html.
16. ￪ אנדרה טורה, אגרטל, 1950, צרפת, מתוך קטלוג מכירה 1065 (פריט 33) קריסטיז', פריז: https://www.christies.com/lotfinder/lot_details.aspx?intObjectID=5457589&lid=1.
17. ￪ קטלוג תערוכה: Ellen Avril, Flickwerk: The Aesthetics of Mended Japanese Ceramics, Herbert F. Johnson Museum of Art, Ithaca, N.Y., June 28 – Aug. 10, 2008.
18. ￪ פאוול טרנקה (Pavel Trnka), חפץ/פסל, צ'כיה, 1986. ניפוח, שבירה חלקית (ג' 16 ס"מ). אוסף מוזיאון אמנויות דקורטיביות, פריז. צילום: ז'אן טולנס ©Photo Les Arts Décoratifs,. מתוך: http://collections.lesartsdecoratifs.fr/sculpture-objet.
19. ￪ מתוך: http://cmog.tumblr.com/post/165684803196/hibiki-morbido-04-yasuo-okuda-japan-photo.
20. ￪ ציטוט מתוך: https://www.annamlasowsky.com/atlas.
21. ￪ Brett Swenson, Liquid Crystal Display, sequence #2 of 6, 2011. 15-inch LCD display (sic), video sequences, approx. 3 min. each (http://www.brettswenson.com/liquid-crystal-display/).
22. ￪ יצירת פרפורמנס בה עשרה משתתפים שמחממים את פני השטח של עשרה לוחות זכוכית מחוסמת בו-זמנית. הזכוכית משמשת כקרום חדיר, סופג ומעביר מתח. לוחות הזכוכית נסדקים במרווחים שונים וחושפים את סימני הלחץ שהופעל עליהם, ובכך מתגלה הפגיעות של מערכת שמהונדסת לעמוד במתח רב.
23. ￪ Kent Wilson, Tomohiro Kano & Yoshiaki Kojiro, January 2017. Review of their joint exhibition at the Tokyo Gallery. Retrieved from The Submachine Archive, 25.1.2017: https://thesubmachine.net/2017/01/25/tomohiro-kano-yoshiaki-kojiro-january-2017/.
24. ￪ התכתבות עם האמן

ביבליוגרפיה

Knut Astrup Bull & André Gali (eds.), Material Perceptions, Documents of Contemporary Crafs no. 5, Norwegian Crafts, 2018.

Ellen Avril, Flickwerk: The Aesthetics of Mended Japanese Ceramics, 2008, Exhibition Catalogue, Herbert F. Johnson Museum of Art, Ithaca, New York.

Arnaud de l'Épine (ed.), 8 Artistes et la Terre, 2009, exhibition curated by Isabelle Naef Galuba, Musée Ariana, Geneva, Dossier d'Argile no. 10.

Henrietta Eliezer Brunner, Bertil Vallien – Casting Light in Glass, 1999: Exhibition Catalogue, Eretz Israel Museum, Tel Aviv.

Israeli Glass 2011: Exhibition Catalogue, Eretz Israel Museum, Tel Aviv, 2011.

Israeli Glass 2015: Exhibition Catalogue, Eretz Israel Museum, Tel Aviv, 2015.

Tanya Harrod (ed.), Craft, Documents of Contemporary Craft, Cambridge MA: The MIT Press, 2018

David Farell Krell, Martin Heidegger: Basic Writings from Being and Time (1927) to the Task of Thinking (1964). New York: Harper Collins Editions, 1993, pp. 139-213

מרטין היידגר, מקורו של מעשה האמנות, 1935. תרגום אדם טננבאום, הקיבוץ המאוחד, 2017.

Hamish Jackson, "(Im)Perfectionists: Four Emerging Artists Deconstruct the Material in Search of New Languages of Expression", in Urban Glass, 138, Spring 2015, pp. 46-53.

Petra Lange-Berndt (ed.), Materiality, Documents of Contemporary Craft, Cambridge, MA: The MIT Press, 2015.

New Glass Review, 37, The Corning Museum of Glass, 2016; New Glass Review, 38, The Corning Museum of Glass, 2017.

Tina Oldknow, Collecting Contemporary Glass – Art and Design After 1990 From the Corning Museum of Glass, New York: The Corning Museum of Glass, 2014.

Richard Shiff, More Dimensions Than You Know: Jack Whitten, Paintings 1979–1989, New York: Hauser & Wirth, 2017.

Atsushi Takeda, Contemporary Glass Art in Japan, published by Asahi Glass Co., Japan, 1997.

אנריאטה אליעזר ברונר

אנריאטה אליעזר ברונר: אוצרת ביתן הזכוכית משנת 1997 במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב . אצרה תערוכות זכוכית היסטוריות ונושאיות, תערוכות יחיד של אמני זכוכית בולטים בני-זמננו, תצוגות מיוחדות של אמנים מקומיים ותערוכות רחבות היקף של זכוכית עכשווית ישראלית (2007, 2011, 2015). אוצרת ראשית בשיתוף יובל סער של הביאנלה ולאומנויות ולעיצוב תל-אביב שתיפתח במרץ 2020 לראשונה במוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב.

 

חזרה למעלה