מסה – האתיקה של ה-doing, הפעולה

הקדמה

המורשת התרבותית שלנו – בני אנוש – בנויה ונבנית על היכולת שלנו לפעול בשני רבדים. הראשון הוא הרובד החומרי: ברובד זה הפעולה האנושית מעצבת את העולם הגשמי שסביבנו באין-סוף אופנים, החל בעשב הנמעך תחת מדרך רגלינו ועד ליכולת להשמיד את הכוכב שעליו אנו חיים.

אין-ספור הפעולות שאנו מבצעים מותיר חותם עמוק בכל אחת מהפנים השונים של החומר, בין אם מדובר בעולם הטבעי והאופן שבו הפעולות שלנו עיצבו ומעצבות אותו, או בתוצרים שהם פרי הפרודוקציה האנושית ושלא היו מתרחשים ומתממשים בלעדיה.

המסה המצטברת וגדלה של העשייה האנושית, מערי המגאלופוליס העצומות השואבות משאבים הולכים וגדלים מהמרחב הטבעי (הסיפור של קליפורניה) ועד כוס המים החד פעמית המושלכת לאחר שימוש של שניות ספורות ומגיעה עם מיליארדי אחיותיה ללב האוקיינוסים, היא עדות פיזית וקונקרטית לכך.

הרובד השני במורשת התרבותית שלנו הוא יכולתנו להעניק משמעות לאותן פעולות המתחוללות בתווך החומרי. עדות לרובד הראשון נוכחת בפניו של העולם הסובב אותנו – בין אם מדובר בתנאים האקלימיים שלו, בפני השטח שלו או בהצטברות של האובייקטים מעשי ידינו אשר מקיפים ומתווכים אותנו. את העדות לרובד השני נמצא בהצטברות של המשמעויות שאנו מעניקים לרובד הנוכחות של הדברים עצמם ולאופן שאלה משפיעות על ההבנה העצמית והכוללת שלנו.

ניתן לומר כי מאפיין עמוק ויסודי של הטבע האנושי, ככל שהוא התגבש לאורך ההיסטוריה המוכרת שלו, הוא שאנו יצורים יצרנים, הומו-פראקס (homo ferax – האדם היצרני, הפורה), מושג שאותו אני מבקש לטבוע כאפיון שלנו, בני האדם. ביטוי לכך מצוי בכל הרבדים של החיים האנושיים, הן במישור החומרי והן במישור המופשט-רעיוני/רוחני.

בשני רבדים אלה יש תוצרים, דהיינו אובייקטים מוגדרים, חומריים או מופשטים. תוצרים אלה הם פרי של פעולות קצרות וארוכות שאיכויותיהן עיצבו את האופנים הספציפיים של אותם אובייקטים, מכיסא ועד אלוהים. אופיין ואיכותן של הפעולות האנושיות העניקו ומעניקים לאותם אובייקטים ארטיקולציה מסוימת שאליה ניתן להתייחס לא רק כפעולה מממשת-פוטנציאל אלא גם כפעולה שמעניקה לאובייקט איכות מסוימת. אבן הנחצבת ביד שונה בפני השטח שלה מאבן חצובה במכונה;

ניסוח של רגש או רעיון מושפע ומעוצב על ידי הבחירות המושגיות-מילוליות שלנו המעניקות לו אופי וטמפרמנט מסוים, בין אם מדובר בפרוטוקול מחקר במדעי הטבע, בתפילה או בשיר.

בחיבור זה, הכתיבה מתעכבת על הפעולה ומציעה לנסח דרך תשומת לב לאקט (הייצור) הבנה של השפעת איכות ואופי האקט על תוצריו. בדרך כלל המשמעות שאנו מעניקים לפעולה טמונה בהקשר שלה.¹¹ בחיבור זה ... כלומר, אנו מבינים את הפעולה דרך הגדרת או הבנת מטרתה (תכלית). בהתאם למטרה וההצלחה להגיע אליה, אנו מבינים את הפעולה ומעריכים אותה, אך אם נתעכב על הפעולה עצמה נראה כי הערך שלה אינו מצוי רק במימושה בתנאים הנתונים אלא גם באמצעים שבהם הפעולה מתרחשת. אופי התרחשות הפעולה מגדיר מרחבים אתיים ורגשיים שאליהם ראוי להתייחס.

התייחסות לפעולות העומדות מאחורי התוצר רלוונטית אף לדיון המתפתח בנוגע ליכולתה של הבינה המלאכותית לצייר ולכתוב שירה, מוזיקה או לייצר מוצרים גשמיים. המציאות הטכנולוגית העכשווית (למידת מכונה ובינה מלאכותית) מאפשרת להגיע לתוצרים במניפה רחבה של תחומים, בין אם מדובר בתוצרים גשמיים וקונקרטיים או בתוצרים רעיוניים. היא מציעה לנו תהליך עשייה (פעולה) שונה לחלוטין מזה שאנו מפעילים באופן מסורתי לשם ייצור של אותם תוצרים, ומעוררת את שאלת הערך של אותם תוצרים ביחס לאופן הייצור שלהם. מצב זה מזמין אותנו להפנות מבט אל המשקל והמשמעות שיש לאופן הייצור בעבור ערכם של דברים. במילים אחרות, בחינת התוצר במנותק מאופן ייצורו אינה מאפשרת לנו להכיר בכל הערכים והמשמעויות הגלומים בתוצר.²² ראו: ...

המודעות שלנו לאופן הייצור ומשמעותו היא גם צידו השני של משבר הסביבה. איננו יכולים להתעלם מהקשר המובהק בין דרכי הייצור המרכזיות שלנו למשבר הסביבה. דרכי הייצור הקיימות מטרפדות את עתיד האנושות ומעמידות אותה בקונפליקט עם העולם הסובב אותנו. הכרה כזו מחייבת אותנו לחשיבה מחודשת על אופני הייצור הקיימים. מודעות גוברת למשקל ולערך המגולמים בתהליך הייצור מזמינה אותנו להביא בחשבון פרמטרים שבעבר התעלמנו מהם, ובמידה רבה עדיין מתעלמים מהם. עבודת ילדים וניצול משאבים לא הוגן או פעולה מתועשת ומנוכרת אינם רלוונטיים ברוב המקרים להערכה שלנו את התוצר. הבאה בחשבון של שיקולים סביבתיים ביחס להערכת התוצר גם היא נמצאת בחיתוליה במידה רבה. הניכור של הייצור ברמת התעשייה הוא חלק מעמדה רחבה יותר המאפשרת התעלמות מהערך הגלום בפעולה עצמה. האפשרות להתייחס לתוצרים של למידת מכונה (במבנה כוח שונה לחלוטין) דרך הצלחתה לעמוד ברף איכות התוצר מעידה לכאורה על אפשרות להפקעת האותנטיות גם מתהליכים אמנותיים-ספרותיים. ברם זוהי התבוננות המתאפשרת רק דרך הפנמת הניכור של תהליכי הייצור המתועש לתוך המרחב היצירתי. מהלך זה נתפס ונראה לנו סביר מתוקף ההתעלמות או נקודת העיוורון שלנו ביחס לאופני היצירה והמשמעות הגלומה באופנים עצמם. חזרה והתייחסות לאופן הייצור מכינה את הקרקע למהלך שבו החיבור עוסק.

בחזרה ל"האתיקה של ה-doing": העיסוק באובייקט כעדות אתית לעומת הפעולה כעדות אתית

חיבור זה עוסק בניתוח תפיסת הערך של פעולת הייצור. הבחירה ב"פעולה" כדי להגדיר ולאפיין את הייצור מכוונת להדגיש כי קיים מכנה משותף לפעולות יצרניות עם פעולות או מעשים בכלל. הקישור בין המרחב היצרני למרחבים אחרים – "החיים" – הוא מרכיב בסיסי ויסודי במהלך הנוכחי. בחיבור זה נתמקד בפעולת הייצור בהקשר של ייצור מוצרים-אובייקטים גשמיים וקונקרטיים ודרכה בתפיסת הקשר שיש לנו עם העולם החומרי. נקודת ההתחלה היא הפרספקטיבה שממנה ניתן לראות את פעולת הייצור כחלק מההקשר הגופני; היא מציעה לנו הזדמנות לחשוב על התנועות האילמות של הייצור ולהכיר בהבדלים בין פעולות שונות של ייצור.

רתימת הממד הגופני לטובת הייצור המתועש, ובשלבים המתקדמים שלו ייתור הגוף (מכונות/רובוטים) מתהליך הייצור, היא היבט חשוב לאופן שבו התפתח הניכור, כחלק מהלוגיקה היצרנית, כמישור אשר מזין ניכור עמוק, רחב ויסודי בין האדם לעולמו.

תפיסת הייצור כמחייבת מערך תעשייתי, כלכלה קפיטליסטית-צרכנית ומבנה פוליטי וחוקתי מדינתי היא הטיה מחשבתית. טענתי היא כי הייצור יכול להתקיים במסגרות כלכליות-חברתיות-פוליטיות אחרות באופנים המאפשרים לו להיות חלק ממרקם חיים כולל ולא רק מנוע לצבירת הון.

התייחסות לפעולת הייצור דרך ההקשר הגופני פותחת פתח לחשיבה רחבה על האופן שבו הייצור משפיע גם על המישורים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים.³³ Cruz, Ivonne, ...

הפעולות שאנו עושים במסגרת תהליכי ייצור שונים הן חלק ממרחב פעולות רחב בהרבה; ההבחנה (והניתוק) בין פעולת הייצור לפעולות "לא יצרניות" שאינן קשורות במישרין לתהליכי הייצור מתאפשרת על ידי בחינתן רק דרך הפרמטרים של התרומה היצרנית-כלכלית. טענתי היא כי ההבחנה בין הפעולה היצרנית לפעולות שאינן כאלה על בסיס הערך או התרומה שלהן למערכת הכלכלית היא הבסיס לניתוק ולחוסר האפשרות שלנו לראות בפעולת הייצור דבר שהוא מעבר למימוש יחסי עלות ורווח במסגרת התפיסה הכלכלית.

באופן מסוים, התבוננות מחודשת בפעולת הייצור פותחת עבורנו הזדמנות לחשוב מחדש על הערך היצרני כעל חלק ממכלול רחב יותר של ערכים ותפיסת עולם. על בסיס של מחשבה אפשרית כזו ניתן לבחון את הערכים העומדים מאחורי הייצור והפעולות המאפשרות אותו, ולבחון אותן פעולות ולהעריך אותן מחדש מתוך הבנה כי החשיבה המנוכרת של הייצור המתועש אינה ברת קיימא ואינה מציעה מענה לבעיות שהלוגיקה שלה עצמה יצרה והעצימה (משבר האקלים, בין השאר).

העמדה שכתיבה זו מציעה דוגלת בערעור על המוסכמות היצרניות-כלכליות המקובלות, מתוך הבנה שללא שינוי עמוק בתפיסות אלה, הפרספקטיבה של המבנה התעשייתי-כלכלי הנוכחי בולמת את יכולתנו להתמודד עם הסביבה המשתנה שבה אנו חיים.

החיבור "האתיקה של ה-doing" עסק בהשלכות הפעולה הקראפטית על הסטטוס של האובייקט דרך התייחסות לפעולת הייצור, ה-doing.⁴⁴ ראו: ... החיבור הציע רובד נוסף להתייחסות והערכת האובייקט האמנותי/עיצובי באמצעות בחינת הערכים הקשורים לייצור שלו. ההצעה לקרוא דרך ה-doing רבדים הגלומים בפיזיות של האובייקט מעניקה לו עוד מישור של משמעות וערך. בחיבור הנוכחי אני מבקש ללכת צעד נוסף אחורה ולהרהר בערך של הפעולה היצרנית עצמה. חיבור זה עוסק, אם כן, באפשרויות קריאה בפעולה עצמה, לא דרך התבוננות בתוצר הפעולה אלא במובן שהפעולה נושאת בהתחוללותה. הטענה היא כי כבר מתוך קריאה בפעולה עצמה ניתן להכיר בהנחות יסוד המשקפות תפיסת עולם וערכים.

ערכים אלה הם הבסיס היסודי והעמוק ביותר להיגיון המנחה את הבחירות וההחלטות שלנו כיחידים וכחברה. ללא שינוי בתפיסות יסודיות אלה נתקשה להחליף את דהרת ההיגיון הקפיטליסטי אלי התהום הסביבתית; לפיכך אנו זקוקים למרחב של ערכים חלופיים שיאפשרו קיום למערכת תרבותית-חברתית-כלכלית אחרת מזו הנוכחית. מערכת כזו מורכבת מאין-ספור היבטים ופרמטרים שההיבט היצרני הוא חלק מהם. חשוב להדגיש כי גם היבטים "לא יצרניים" מאמצים את "רוח התקופה" הקפיטליסטית דרך הלוגיקה התפעולית שלה, כפי שניתן לראות באופן שבו ההיגיון הקפיטליסטי חדר לכל תחומי חיינו, מספורט ועד ספרות.

הכרה בכוחה העצום של השיטה (הקפיטליסטית), מחד, ובמתח היסודי בינה לבין האיומים על עתיד האנושות, מאידך, מחייב אותנו להציע חלופות כלליות ומקומיות לאפשרויות ההבנה והחשיבה של הפעולה האנושית בכלל ופעולת הייצור בפרט. במאמר זה נניח יסודות לאפשרות כזו על בסיס הערכים הגלומים בקראפט. ההבנה כי המבנה הכלכלי-תרבותי העכשווי הביא אותנו לכדי משבר קיומי מחייבת לבחון את אופן התפתחותן של ההבנות שאפשרו זאת, ולהכיר בפוטנציאל הגלום במה שהושלך לצידי הדרך של התפתחות החברה האנושית וכן בנקודות העיוורון לאורך התפתחות זו, שאפשרו לנו להגיע למצב המאיים על הישרדותנו כמין. עלינו למצוא חלופות אפשריות להיגיון הקפיטליסטי שערכיו יצרו קונפליקט מובנה בין האינרציה הפנימית שלו – של הקפיטליזם מבוסס הצרכנות – לבין הצרכים הסביבתיים הנדרשים להישרדותנו.

כבני אנוש, איננו יכולים להתעלם מכך שבשונה מפעולות של צמחים או בעלי חיים, הפעולות שלנו מקושרות במידה רבה יותר או פחות עם תודעתנו. אפילו פעולות מהסדר האורגניזמי משפיעות על הממד התודעתי שלנו, ומושפעות ממנו. עם זאת, ההקשר והמוטיבציה של הפעולות הפיזיות שלנו אינם אך רק מיידים – השפעתם חורגת מהתודעה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו, והם ביטוי וגילום של תפיסת עולם רחבה יותר. לכן גם קריאה בפעולה תחשוף את אופני הארגון, השליטה, המשמוע והפרשנות שבאמצעותם אנו מבינים את עצמנו ואת הקשרים שלנו לעולם.

מדוע ניתן לייחס לפעולה ערכיות?

פעולת הייצור אינה רק פעולה טכנית בעלת מטרה מוגדרת שנועדה להנפיק מוצר כלשהו; היא כבר נושאת בחובה עולם שלם של ערכים. קיים הבדל בין הנפת פטיש בידי אמן גילוף בעץ לפועל במפעל לייצור רהיטים, על אף שהפעולה עשויה להיות דומה במחווה, בהשקעת האנרגיה ובמצע שעליו היא פועלת (עץ). הנפת הפטיש הקראפטית היא חלק מהקשר יצור שונה מההקשר של המחווה במפעל – היא משקפת לא רק הקשר יצרני, קרי, תהליך-ייצור או תיעוש או מערכת כלכלית, אלא היא גם מציעה הקשר שונה לאופן שבו אנו מבינים את הציר הזה במסגרת רחבה יותר של חברה-תרבות-היסטוריה.

משמעות הפעולה (למשל, ייצור של אובייקט) קשורה להקשר שבו היא מתקיימת, והחיבור בוחן זאת כפי שמשמעויות אלה מנוסחות במודל התפיסה התעשייתית⁵⁵ Faulkner, Neil. ... ובמודל התפיסה הקראפטית.⁶⁶ טענתי היא ... מתוך ביסוס של ההבדלים בין שתי צורות הבנה שונות אלה של הערך המיוחס לפעולה, נתמקד בערכים שאותם ניתן לייחס לפעולה הקראפטית ונעסוק בפיתוח המשמעויות של ביקורת התרבות והנגזרות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות שניתן לגזור מתוך מהלך זה. חיבור זה מציע קריאה הומניסטית, במובן שבו היא יוצאת מהגוף האנושי, ובמסגרת מהלך זה אפתח את הבסיס הגופני כנקודת מוצא ערכית.

התנאים הנדרשים להגדרת הפעולה כקראפט

בתוך המרחב הסמנטי של מושג הפעולה אבקש להתמקד במובנים הייחודיים של הפעולה הקראפטית. לשם כך, בשלב הראשון, נדרשת הגדרת הגבולות של הפעולה הקראפטית, או מהם התנאים הנדרשים כדי שפעולה תהיה מובנת כקראפטית?

הגדרה של פעולה כקראפטית מורכבת מיצרנותה והקשרה, כלומר איפיונה הוא ייצור של דברים. בכך היא חולקת מרחב משותף של תוצרים – מעשי ידי אדם או מכונות. ברמה החומרית, זהו המשותף לאמנות ולייצור אובייקטים בייצור המוני (תעשייה, חקלאות). הפעולה הקראפטית היא ביטוי מסוים של האיפיון היצרני של האדם, היותו הומו פראקס. כדי לדייק יותר, ראוי לסייג כי הפעולה הקראפטית מקיימת תמיד אינטראקציה עם העולם: היא גשמית וקונקרטית. הפעולה הקראפטית חולקת את איפיונה היצרני עם הפעולה התעשייתית, אך היא טווה את פעולת הייצור עם מרחב הפעולה האנושית, כלומר היא פעולה שיש לה מכנה משותף עם פעולות נוספות שאינן בהכרח קשורות לייצור, כמו משחק או מרקם חברתי. היותה של הפעולה הקראפטית חלק ממאגר פעולות אנושיות נוספות, או במילים אחרות היות הפעולה הקראפטית קשורה לגוף וכמשתמע מכך קשורה לאדם על מכלול היבטיו, מעונג העשייה ועד מערך יחסיו עם הסביבה הקרובה אליו – זהו תנאי יסודי שיחד עם מובן הפרודוקציה של הפעולה מגדיר את מרחב הפעולה הקראפטית באופן הרחב ביותר אך גם היסודי ביותר. אם נמיר את המובן של הגוף במושג, נוכל להגדיר אותו כקנה מידה אנושי (human scale) , כלומר ההיקף, הכוח, הטווח וזמן הפעולה הקשורים באופן יסודי לגוף.

ההיקף של מרחב זה מכסה מגוון גדול מאוד של פעולות אנושיות ובכללן קראפט, אך כדי לבדל את הפעולה הקראפטית עלינו להוסיף שני תנאים: הניסיון ואחדות הפעולה. שני תנאים אלה מבדלים את הפעולה הקראפטית באופן מדויק יותר ממסכת הפעולות האנושיות, מחד, ומתהליכי הייצור, מאידך.

הניסיון משמעותו הצטברות של ידע מתוך פרקטיקה – הבנה מעמיקה וגוברת של אופני עשייה. הכרה בניסיון מבזרת את האופן שבו הידע נצבר, ולכן משפיעה על מבנה הכוח של הידע ומקומו של העובד.

אחדות הפעולה משמעה כי מתקיים קשר בין השלבים השונים של תהליך הייצור, בין אם מדובר ברצף הפעולות לייצור האובייקט או ברצף החברתי סביבו (שני תנאים אלה יפותחו בחיבור נפרד).

על בסיס התנאים היסודיים של הפעולה הקראפטית וביסוסם ננתח את ההשלכות הפוטנציאליות של תנאים אלה ביחס למישורים שונים של העשייה האנושית. כל אחד מתנאים יסודיים אלה דורש התייחסות מורכבת ובעלת היקף רחב, לכן מאמר זה עוסק בעיקר בתנאי היסודי הבסיסי ביותר לאיפיון ובידול הפעולה הקראפטית – קנה המידה האנושי. העובדה כי פעולת הייצור הקראפטי נמצאת תמיד בהקשר גופני וקשורה לגוף ספציפי מבדלת אותה מפעולת ייצור במסגרות התעשייה. אין מדובר רק בבידול במישור של הפעולה עצמה – אדם מול מכונה או אומן בסדנה מול פועל במפעל – אלא היא משליכה על כל ההיבטים שבהם פעולת הייצור כרוכה, בין אם מדובר באופן שבו מפעלים בנויים, בקנה המידה שלהם, באופן שבו הייצור מרוכז או מבוזר מבחינה גאוגרפית, ובאופן שבו מתפתחות דרכים ואופני שינוע וכלכלת סחורות גלובלית, ובהמשכה כלכלת ייצור גלובלית. לכל אלה השפעות על ריכוז ההון והכוח והאופן שבו אלה רותמים לצידם את המנגנונים החברתיים במישורים שונים ומגוונים של הקיום האנושי ומעצבים את חיינו.

היות הפעולה הקראפטית תמיד בעלת קנה מידה אנושי מגדירה מלכתחילה מבנה כוח ומערך יחסים שונים בין פעולת הייצור למערכת הכלכלית, ונוסף על כך היא אף "מלכלכת" את המובן השיטתי של הייצור וכורכת אותו עם ההשלכות של הגוף האנושי (דמות אנושית עם משפחה, מערכת ערכים, צרכים, רצונות והקשרים חברתיים). החשיבה היצרנית המתועשת שואפת להתנער ממגבלות הגוף האנושי (התקת הייצור למדינות ללא מערכות לאכיפת זכויות עובדים, מיכון, אטומיזציה [atomization] של תהליכי הייצור) כדי להגדיל את הייצור ולהפחית את עלותו. הלוגיקה של ההתייעלות התעשייתית והעלייה כתוצאה ממנה בהיקפי הייצור מחייבת מערכת שלמה של החלטות שמתבטאות במישורים המיידיים והקונקרטיים ביותר, כגון הדרישה לאחסון (חומרי גלם, סחורות) ושינוע בהיקפים אחרים לגמרי מאלה שמתקיימים במערכת המבוססת על ייצור בקנה מידה אנושי, כלומר קראפטי-סדנאי. לכל אלה יש השפעה על אין-ספור מישורים של אופן אירגון החברה והמרחב הפיזי, והם אף משפיעים על המישורים הפיננסיים, המשפטיים ועוד.

הביקורת של חסידי המודרנה והתיעוש התבססה על ראייה שלילית של חוסר היעילות, חוסר הדיוק וחוסר השיטתיות בתהליכים המסורתיים של הייצור, וניסתה ומנסה עדיין להתגבר על מכשולים אלה בדרך ל"קידמה".

טענתי היא כי בתהליכי הייעול של הייצור, ובהשלכה של כל כלכלת הסחורות, מתקיים אובדן כפול של הקשרים ומשמעויות שהתקיים בפעולת הייצור הקראפטי: ראשית, במישור הגופני, כלומר, בניתוקו של הייצור מהגוף הפרטיקולרי לטובת גוף אנונימי וממושטר המשולב בתהליכי ייצור מקוטעים, משוכפלים וסדרתיים; שנית, באובדן ההקשרים החברתיים-תרבותיים-סביבתיים של אותם תהליכים בלתי יעילים אשר הפכו אותם לשוליים עד לא רלוונטיים לנוכח העוצמה והשינוי שהתיעוש הביא עמו. הניכור מהגוף, כלומר הניסיון להתגבר על הגוף, גבולותיו ומגבלותיו בדרך אל ייצור מתמשך ואין-סופי, הוא הצד השני של לוגיקת תרבות הצריכה (הצריכה ככוח מניע של ההתייעלות וכושר הייצור כמנוע להגברת הצריכה) ולאובדן האוטונומיה האישית, דהיינו ניתוקו של היצרן (הפועל) מהבנה כוללת ורחבה יותר של התהליך שבו הוא מעורב ומהיכולת לבצע אותו. אובדן אוטונומיית הפעולה, בין אם בהקשרים היצרניים ו/או הצרכניים שלה, או בהקשרים נוספים חברתיים שלה (זהות), היא חלק מהמשטור "הרך" שמעצים את מידת התלות של כל אחת ואחד מאיתנו בשיטה הקפיטליסטית.

בחינה נאמנה של מובן קנה המידה האנושי תגלה לנו כי בהכרח הדבר גורר איתו מערך חיים שלם אשר אורג את פעולת הייצור בהקשרי החיים של היצרן – מקומיות, קהילה, משפחה, מסורת ותרבות – לעומת התפיסה התעשייתית הבוחנת את הייצור דרך ההקשר הכלכלי שלו.

התייחסות אל הפוטנציאל הגלום בכל אותן אפשרויות ייצור שנזנחו מחמת חוסר יכולתן להתמודד ביעילות עם האפקטיביות הכלכלית של הייצור המתועש תצביע על כך כי נכון יהיה לבחון אותן ביחס לסוגיות הרלוונטיות לקיום האנושי העכשווי, כגון ניכור, זיהום ותלות.

הדחיפות היא בה בעת ההזדמנות שמשבר הסביבה מעניק לנו לחזור ולהעריך מחדש את אותן הנחות יסוד שהניחו את התשתית הרעיונית לאופן שבו החיים האנושיים מאורגנים כיום במסגרות המדינתיות במישור הגלובלי והפנים-מדינתי כאחד. חזרה אל קנה המידה האנושי ומגבלותיו, כמו גם אל תנאים נוספים המגדירים את הפעולה הקראפטית – כגון הניסיון-התנסות ואחדות הפעולה ובחינה של האפשרויות הגלומות בהם למציאת מענה למצוקות העכשוויות – יכולה להציע לנו חלופות מעשיות של ארגון ולהעיר חשיבה מחודשת וביקורתית על כיוונים שאליהם ניתן לפנות.

פיתוח של התנאי "קנה מידה אנושי"

כאשר אנו עוסקים במובן של הפעולה בהקשר של ייצור, הקישור לגוף ולקנה המידה האנושי הוא תנאי הכרחי בתפיסת הפעולה כקראפטית, והוא מבדיל בינה לבין מרחבים שבהם הפעולה אינה תלויה יותר ביכולות האנושיות ובטווח המוגבל שלהן. זהו הטווח של הפעולה המתועשת. ההיגיון של הפעולה המתועשת בא לביטוי בכל מישור של הקיום האנושי – המדיני, הפוליטי, הכלכלי, החינוכי, הבריאותי, התרבותי וכן כל הממשקים בין מישורים אלה. במילים אחרות, הלוגיקה של הפעולה המתועשת והרציונל שעומד מאחוריה מעצבים את המרחבים השונים של הקיום האנושי ואינם מצטמצמים רק למרחב של הייצור התעשייתי עצמו. איננו יכולים להבין ולנתח את האופן שבו מערכות אחרות והיבטים נוספים של הקיום האנושי מובנים ופועלים מבלי להכיר בהשפעת הלוגיקה התעשייתית עליהם.

בחינת המציאות שבה אנו חיים דרך בחינת ההשפעה והאפשרויות שהפעולה הקראפטית מציעה תאפשר לנו לערער על תפיסות ומבנים קיימים ולהציע מערכות חלופיות לאלה הקיימות ברוב המישורים לעיל. כאשר אנו בוחנים מתוקף תנאי זה מושגים חברתיים, תרבותיים, כלכליים או פוליטיים, נפתחות בפנינו אפשרויות למודלים של תפיסות ומערכים סימבוליים וקונקרטיים-מעשיים אחרים.

כדי להסביר באופן מוחשי יותר את ההשפעה של קנה המידה האנושי ו/או הניתוק מקנה מידה זה על הפעולה בכל אחד מהמישורים שציינתי, עלינו לחשוב על מקומו של הגוף המסוים והאופן שבו הוא נמצא בכל אחד מהמרחבים הללו. זאת, החל בחינוך הילדים מגיל הגן לאופן ישיבה מסוים, קביעת מידות אחידות לריהוט בבית הספר, תלבושת אחידה, או מספר הילדים בכיתה כנקודות פתיחה למחשבה כיצד סוגיות אלה מעצבות ומבנות איכות פעולה מסוימת וכיצד ההצטברות של עוד ועוד סוגיות כאלה מבנות טמפרמנט מסוים למערכת ההשכלה המדינתית, בין אם ברמת הכיתה, כגון ארגון מרחב הלמידה, אופן הישיבה בכיתה, מקצב (ריתמוס) הלמידה, דרכי הלמידה, ובין אם ברמה היסודית של משמעות החינוך והקניית המובן של הידע דרך הפרספקטיבה של הפרודוקטיביות.

הפרודוקטיביות של המערכת והפרודוקטיביות של הידע, עם הדוגמאות לעיל ועוד רבות נוספות, הן ביטוי של יסוד מהותי בחשיבה התעשייתית – סטנדרטיזציה. בלוגיקת הייצור המתועש, הפרה-דיגיטלי, לסטנדרטיזציה יש השפעה רבה על העלויות, ולאלה משמעות רבה בלוגיקה הקפיטליסטית. אפשר למצוא את הזליגה, או נכון יותר השיטפון, של לוגיקה זו לכל היבטי החיים, לדוגמה, בתפיסת הרפואה את המיקוד שלה במחלה ולא בחולה, החל במפגש עם רופא המשפחה וכלה באופן שבו בתי חולים מתוכננים, בנויים ומאורגנים. לא ניתן להבין כיום את הבריאות שלא דרך המובן המערכתי שלה. הרכיב הפרטי, קרי, החולה, הרופא, הפרמדיק או האח מפורקים לתפקודים שניתן לכמת. שמירה על אנושיות היא מאבק אישי המנוגד ללוגיקה המערכתית; אלה רק נקודות מסוימות במערכת וניתן למצוא עוד רבות כאלה, לא רק במערכת החינוך או הרפואה אלא גם במישורים ובתחומים נוספים.

בהקשר של הייצור, התייחסות אל קנה המידה האנושי מזכירה לנו כי הפעולה היא תמיד סוגיה של גוף בתנועה. לו היינו פיזיקאים, המטרה שלנו בהבנת הפעולה הייתה ניסיון להתבונן במרכיבים הללו דרך ההיבט העקרוני ביותר שלהם, קרי אנרגיה ומסה. ברם במציאות "המלוכלכת" שבה אנו חיים, לאנרגיה יש מקור ולמסה יש שם. האפשרות של הפעולה תלויה בגוף ספציפי ובמקורות האנרגיה שלו; אלה, לפיכך, צובעים באופן מסוים את הפעולה ומספרים סיפור שאינו רק הסיפור של הפעולה דרך הערכת תכליתה והצלחתה במימוש אותה תכלית.⁷⁷ James, W. (1983). ...

אנו יכולים להתייחס אל הממד הפיזי של הפקת הפעולה, דרך הגוף האנושי, העצמתו, מודיפיקציה שלו, הטמעתו או ניתוקו מהפעולה עצמה. נוסף על הגופניות של הפעולה, אנו צריכים להתייחס למקורות האנרגטיים שלה. כל פעולה דורשת אנרגיה, בין אם מדובר באנרגיה מנטלית המאפשרת את הפעולה או באנרגיה מכנית או חשמלית. מרכיבים אלה של הפעולה מספרים לנו סיפור מקביל, שונה, נרדף וסותר של הבנת הפעולה ביחס לערכה בעולם ומזמנים לנו הזדמנויות להעריך את הפעולה לא רק ביחס לתוצאתה אלא כמימוש-ביטוי של איכויות, כנוכחות בעולם.

פעולת הייצור הקראפטית, מתוקף גופניותה ושמירה על קנה מידה אנושי, כורכת בהכרח את מכלול ההיבטים של החיים האנושיים היוצאים מהגוף. השפעת מכלול היחסים של האדם עם סביבתו על הייצור ניכרת בכל עשייה קראפטית, דרך היבטים של מקום או של זמן (מקום: מרחב פיזי, אקלים, חומרים; זמן: תרבות וטכנולוגיה, היסטוריה).

מאחר שהכרנו בכך שאופני הפעולה הקראפטית אינם רק אמצעים למימוש אלא גם משפיעים על ערכה במישורים האדישים למדידת תכליתה (יופי התנועה, הקשרים חברתיים, סביבתיים ותרבותיים), הרי שהתייחסות למישורים אלה כחלק מהערכת הפעולה אינה רק מכוננת מערכת מורכבת ועשירה לאין ערוך מזו של מדידת יעילות, אלא היא אינה מאפשרת להיבטים השונים של הייצור להימחק. התייחסות מורכבת כזו אל הייצור מציבה חלופה לאופן החשיבה הכלכלי הצר, ויש לכך השלכות על האופן שבו החברה האנושית קובעת את ערכיה. חשיבה על הייצור מתוך הגוף היא מצע למודל כלכלי-חברתי אחר, היות שהיא מבינה את ההקשר של פעולת הייצור כמארג סבוך להפליא של הקשרים מן המישור הפיזי ועד המישור החברתי-פוליטי שמשמר את קנה המידה האנושי כאופק תמידי. לכן נדרש פיתוחו של סט כלים חלופי לזה של האופק הקפיטליסטי ושל תרבות הצריכה. קנה המידה האנושי מחייב אותנו להבין את משמעותו באותם מקומות שבהם נגלית משמעות הלוגיקה התעשייתית-קפיטליסטית, ולבחון עד כמה רדיקלי המהלך הנדרש כדי לחולל שינוי.

לקנה המידה האנושי כתנאי הכרחי להבנת הפעולה הקראפטית יש השלכות על מישורים רבים ונוספים של הפרודוקציה האנושית. התייחסות פרטנית לכל מצב בשרשרת הייצור ובחינה שלו לפי תנאי זה מחייבת תפיסה שונה לחלוטין של המבנה היצרני.

הנגזרות של קנה מידה אנושי ככלי לביקורת ובחינה של ערכים אנושיים מחינוך ועד מדיניות

הנגזרות של קנה המידה האנושי מתקיימות ברמות שונות של התייחסות. מהמקרה המסוים של הייצור, דרך הקשר בין התפיסות הגלומות בהנחות היסוד של לוגיקת הייצור אשר ניתן לראות את השפעתן על תפיסותינו במגוון רב של תחומים, וכלה באופן שאלה מתומצתות ומזוקקות לכדי ההבנות שלנו את המציאות.

לקנה המידה האנושי יש הרבה מאוד היבטים. אין מדובר רק על גובה ממוצע של בני אדם אלא גם לאיכויות כמו מוטוריקה, כוח, גמישות או משקל. כמו כן, כאשר אנו מציבים את קנה המידה האנושי כנקודת ייחוס לבחינה ולהתייחסות לתהליכים, שומה עלינו להבין את המורכבות של קנה מידה זה ולהרחיב אותה מעבר למישור הפיזי המיידי. דוגמה לכך אנו יכולים למצוא באופן ההתייחסות למשך החיים הממוצע, להתחלפות הדורות ולאבולוציה של הצרכים האנושיים כפרמטרים המחייבים הבנה שונה של התהליכים העיצוביים. ניתן לקחת את האדריכלות כדוגמה לתחום שבו הממד העיצובי מעורב בתהליך שרמת הזיהום והפגיעה הסביבתית שלו משמעותית מאוד, החל בבחירת חומרי הגלם, דרך מיקום המבנה וההשלכות הסביבתיות של הפתרונות האדריכליים וכלה באופן ובזמן סיום חיי המבנה. כיום, התמודדות אמיתית עם רמת הזיהום וההכבדה על הסביבה של הבנייה נותרת מקומית ברמת המבנה המסוים או מוגבלת-שטחית ברמת ההתמודדות עם הבעיות (תקינה ירוקה). כדי להתמודד באופן עמוק עם ההשלכות של מעשה הבנייה על הסביבה, יש לשאול שאלות יסודיות על הצרכים האנושיים ואופני הארגון שלהם, ולמצוא פתרונות על בסיס תפיסה חברתית-כלכלית-מרחבית-פוליטית אחרת. תפיסה שונה של המרחב ושל הזמן ההיסטורי על בסיס קנה המידה האנושי מציעה הבנה שונה של תפקיד המבנה והדרישות ממנו. אלה משפיעות על התפיסה האדריכלית – במקום תפיסת המבנה כמונומנט, הבנה שלו כזמני, גמיש וניתן למיחזור (מתפקידים ועד חומרים). כל אלה קשורים לאופן שבו אנו מבינים מורשת תרבותית והיסטוריה. בין הרגע ההיסטורי של בניית הפירמידות כהתרסה אנושית אל מול הזמניות, לבין המציאות האורבנית של ימינו השתנו לחלוטין יחסי הכוח בין האדם לעולמו. איננו יכולים לחשוב על ההישגים התרבותיים ההיסטוריים הללו כיום בנפרד מהמציאות העכשווית ומידיעת העתיד הצפוי לנו.

בעבר, מגבלות הגוף, כמו מהירות הצעידה, הגדירו את תפיסת המקום. השחרור מכבלי התנועה האנושית מגדיר לנו תודעת מרחב ושייכות שונות לגמרי. לא ניתן להתעלם מהאופן שבו הפיתוחים הטכנולוגיים השפיעו ומשפיעים על תפיסת הזהות והמרחב של האדם. תודעת השייכות לקבוצה חברתית מושפעת מכך; התגבשותן של קבוצות שבטיות, אתניות ולאומיות קשורה להיקפי התנועה האנושית וכך גם המובן של השייכות כפועל יוצא של הפיזיולוגיה האנושית. באופן דומה, גם לייצור ולצריכה העכשוויים יש מובן אחר מזה שנודע להם במסגרת של כלכלות מסורתיות.⁸⁸ Kuthiala, S. K. ... ההתייעלות כאתוס המרכזי של העידן המודרני מתבטאת בהבנה מסוימת של תהליכי ייצור, תפיסת הסביבה כחומר גלם פוטנציאלי, כרייה ושינוע, ריכוזיות כוח הייצור ושינוע התוצרת. הנגזרות של עקרונות בסיסיים אלה הן התצורות הפיזיות של הייצור וההשפעה שלהן על כלל המרחב (לדוגמה, מפרץ חיפה). לא ניתן היה להבטיח את ההתעצמות של תהליכי ההתייעלות ללא הטמעה של הלוגיקה הקפיטליסטית מבוססת כלכלת הצריכה. כל מהלך אמיתי וכן ביחס למציאות העתידית צריך להכיר במסגרת חשבון הנפש בקשר הקיים בין לוגיקת הצריכה והחתירה לנוחות לבין המשבר הסביבתי. המודל הקראפטי, לדוגמה, פיתוח ייצור בקנה מידה סדנאי, מציע דרכי ייצור שההיגיון שלהן אינו מצטמצם לעמידה בעקרונות היעילות התעשייתית. במידה מסוימת ניתן דווקא לחשוב על המודל הזה ודרכו על ייצור קהילתי כעל בסיס חלופי ליעילות התעשייתית ואף כתפיסה חדשה של המרחב הפיזי-גאוגרפי (ארגון וחלוקה חלופיים של דרכי הייצור והאופן שבו אלו משפיעים על צמיחה של מערכת חברתית-כלכלית-פוליטית חלופית). נוסף על כך, תפיסה שונה של פעולת הייצור הרואה בו חלק ממארג של חיים חברתיים-כלכליים-פוליטיים מציעה התבוננות מערכתית מורכבת יותר על משמעות הייצור והאופן שבו הוא משפיע במישרין ובעקיפין על מארג החיים של היצרנים והצרכנים כאחד.

המציאות הדיגיטלית שבה אנו חיים והסטטוס השונה לחלוטין של הידע כיום – הפלטפורמות והכלים הדיגיטליים להעברת אינפורמציה, התפיסה העצמית השונה של תחומים מקצועיים כחלק מהבינאוּם שלהם, שיתופי פעולה בין-לאומיים ורשתות מקצועיות וחברתיות – יכולים להעניק הקשר שונה לחלוטין לתפיסה של המקומיות, הקהילה והייצור בקנה המידה האנושי, לא כאנכרוניזם שאינו יכול להתחרות בתעשייה אלא כחלופה שיש לה היתכנות ותוקף היכולים לשנות מישורים נוספים, באופן שבו החברה האנושית מאורגנת בתחילת המאה ה-21. מדובר בביזור הייצור ובנייה שונה לחלוטין של מערך הייצור וכל מה שנגזר ממנו, כגון התייחסות לסביבה הקרובה וחשיבה כוללת על חומרי גלם ואופן כרייתם, ניצולם, דרכי האספקה ושינוע חומרים ותוצרת, וכתוצאה משינוי תפיסת הייצור – שינוי בדרכי הארגון הכלכלי של החברה וההשפעות של שינוי זה על המערך החברתי והפוליטי.

האפשרות לארגן את המרחב האנושי סביב קנה המידה האנושי מצויה בקונפליקט עם תפיסות פוליטיות-כלכליות שהעיקרון המנחה אותן הוא מערכתיות, בין אם מדובר בתפיסה הריכוזית (כמו בסין) או בתפיסת השוק. שתי תפיסות אלה מבוססות על ניתוק מקנה המידה האנושי באופק הפתרונות והמהלכים שהן מציעות להתמודדות עם המשבר הסביבתי. השילוב בין חשיבה הצומחת מתוך הערכים הנגזרים מהקראפט לבין המציאות הטכנולוגית העכשווית יכול להציע לנו מרחב שלם של מהלכים קונקרטיים ומעשיים, ולהוות פריזמת התבוננות וביקורת אפקטיבית גם מעבר לייצור עצמו.