פתח דבר גליון 1

ד"ר ערן ארליך – ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית

כתב העת טריפוד: חומר – טקסט – דימוי הוא הפלטפורמה החדשה שהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית משיקה כחלק ממהלך רחב של פיתוח המחלקה לכדי מרכז אקדמי מוביל בתחומי הקרמיקה והזכוכית, הן ברמה המקומית והן בבינלאומית.

הפיכת המחלקה למרכז כזה משקפת את המחויבות שלנו לפיתוח תרבות חומרית-חזותית תוססת, מורכבת ומרובדת. במחלקה אנו מאמינים כי כמוסד אקדמי מוטלת עלינו האחריות לא רק להעניק לתלמידינו את מיטב ההכשרה האפשרית כאמנים, מייקרים או מעצבים, אלא גם לפתח את כל מניפת הממשקים האפשרית בין תיאוריה למעשה, בין מסורת לחדשנות, בין שיתופי פעולה בינתחומיים לגיבוש מרחב ייחודי לקראפט.

כדי לממש מהלך זה, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית הטמיעה בתוך תוכנית הלימודים מסגרות מחקר, ואנו עוסקים רבות בפיתוח מתודולוגיות מחקריות המבוססות על הידע החומרי וההיסטורי הקשור לחומר הקרמי ולזכוכית. נוסף על כך, המחלקה מפתחת רשת עניפה של קשרי גומלין עם אמנים, מעצבים, מוסדות מחקר, אוניברסיטאות מקבילות ומרכזי קראפט, בישראל ובחו"ל. זאת, באמצעות מסגרות של תוכניות רזידנסי, יציאת מרצים לכנסים, חילופים והשתלמויות ויציאת סטודנטים להתמחות, קורסים וסדנאות בחו"ל ובניית קבוצות מחקר משותפות. כמו כן, המחלקה הקימה פלטפורמה מחקרית העוסקת במגוון תחומים משיקים – החל במחקר היסטורי, דרך פיתוח חומרים חדשים ומחקרים של שיטות הוראה, וכלה בפיתוחים טכנולוגיים חדשניים בעבור תחומי הרפואה והארכיטקטורה.

אך טבעי כי לפעילות המחקרית הענפה הזו, כמו גם לפיתוח תחומי ההגות והתיאוריה של הקראפט, תוקם מסגרת טקסטואלית המציעה פלטפורמה פומבית לשיתוף הידע הנצבר עם הקהילה, הערה לתרומה ולערך שמרחב הקראפט מביא עימו; מכאן, אופיו המיוחד של כתב העת שלנו. העבודה שנעשתה כדי להפוך רעיון למציאות הייתה רבה ומורכבת, שכן המודל שביקשנו להציב היה ראשוני וייחודי בכל הנוגע לספרות מקצועית בעברית. מלבד החשיבות הרבה של השקת כתב עת אקדמי עברי שפיט בתחומי הקראפט, יש גם חשיבות רבה בהפיכת כתב העת לחלון לדיאלוג בינלאומי, ולכן הוא דו-לשוני. אנו מקווים שבעתיד הקרוב כתב העת יוכל להיות תלת-לשוני ולהוות בסיס לדיון מפותח, מכיל וכולל על העשייה הקראפטית במרחב שלנו. הבחירה בטרנספורמציה כנושא המרכזי בגיליון הראשון של כתב העת היא בבחינת קריאת כיוון לאופיו של כתב העת, כפלטפורמה שמעלה סוגיות או מרחבים רעיוניים רחבים ומציפה לפני השטח את התרומה שמחקר הקראפט מציע.

אני מבקש להודות להילה בן ארי, עורכת כתב העת, על העבודה העקבית והנחושה שלה ועל הרגישות והדיוק בקבלת הדגשים וההחלטות שפיתוח כתב העת דרש. כמו כן, אני מבקש להודות לחברי המערכת, למעצבת אלינור שלם, לעורך הלשוני והמתרגם רן כהן ולכל הכותבים והמשתתפים.

נוסף על כך, אני מבקש להודות לד"ר אורי ברטל, ראש המחלקה להיסטוריה ותיאוריה, על הייעוץ והסיוע וכן להנהלת האקדמיה: לארי דוד – חשב האקדמיה; דור לין – מנכ"ל האקדמיה; ד"ר יובל קרניאל – המשנה לעניינים אקדמיים; ופרופ' עדי שטרן – נשיא האקדמיה, על התמיכה.

פתח דבר – הילה בן ארי, עורכת

המושג "טרנספורמציה", שבו ביקשנו לפתוח את הגיליון הראשון של כתב העת, מהווה פתח לדיון רחב בהיבטים רעיוניים וחומריים ומעלה שאלות הנוגעות לזהות, שפה וחומר בתוך הקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. תהליכי טרנספורמציה מצויים בליבו של התהליך היצירתי שבכוחו להתמיר ולשנות מרחבי תודעה ומצבים פיזיים.¹¹ ראו דבריה ...
כינון האפשרות לעבור ממצב למצב, לשנות דבר מה, לחולל תנועה שמערערת גבולות ידועים, הוא מעשה פוליטי. ניתן לקרוא את המטען הזה אף ביצירות שאינן עוסקות במוטיבציות אלה במוצהר או המושתתות בעיקרן על היבטים טכנולוגיים וחומריים.²² ראו דבריה ...

טרנספורמציות חומריות מצויות במוקד היצירה בתחומי הקרמיקה והזכוכית. השינויים שעוברים חומרים אלו בהתהוותם לאובייקט/מוצר/גוף נעים בין ספיגה להתייבשות, מילוי להתרוקנות, התכה להתקרשות. מערכת חומרית מורכבת זו, על המשמעויות הפיזיות והמטאפוריות ועל מסורותיה והקשריה התרבותיים, מהווה קרקע פוריה לקריאות שונות בתחומי הקראפט, העיצוב והאמנות (ארליך, 2016).

מרחב יצירתי זה, הנמצא בעשורים האחרונים בצמיחה מתמדת, מזמן ביטויים חדשים של כתיבה ושיח. יחסי טקסט-חומר נתפסים לעיתים קרובות כיחסים דיכוטומיים שבהם החומר מופיע כאילם. בכתב העת אנו מבקשים לבחון אפשרויות חדשות של קשר זה ולעודד כותבים, שפעילותם נטועה בעשייה החומרית, להציע ביטוי טקסטואלי חדש שינכיח את אותה מורכבות לא מנוסחת. השאלה, אם ניתן ליצור כתיבה שונה מתוך החומר, מוצעת כאן ככר לפעולה.

בתרבות המערבית, "חומר" ו"נשיות" ממוקמים שניהם בחלקה נטול הכוח של המשוואה הדיכוטומית.³³ אורלי ... האם, מתוך שותפות זו, ניתן לקשר בין פוטנציאל הכתיבה ה"אחרת" מתוך החומר לאותה כתיבה "אחרת" מתוך הגוף הנשי, אשר הוגות כהלן סיקסו ולוס איריגארי ביקשו לתת לה מקום ולסלול לה דרך? (סיקסו, 1975; איריגארי, 1977).

הקשר חומר-גוף-שפה נוכח כנושא מרכזי במאמרו של ערן ארליך "טרנספורצלן". ארליך קורא את הממד החתרני בעבודותיה החומריות של היוצרת עירית אבא, באמצעות קישורו לשפה הגופנית שמציעה איריגארי בכתביה, ודרך שיבוש השפה שבו עוסקים ז'יל דלז ופליקס גואטרי בספרם "קפקא – לקראת ספרות מינורית".

ביטוי נוסף לשפה האחרת מובא במאמרו של ראובן זהבי, הבוחן את מוטיב הכד בעבודותיה של יעל עצמוני וקורא אותו כמפת קואורדינטות מורכבת. הכד האיקוני משתנה ומתהווה על צורותיו וגלגוליו השונים, חושף טראומות שמקופלות בתוך החומר ומתמיר וממזג בתוך חלליו מופעים מורכבים של קשרי זמן ומרחב.

נקודת מבט שונה על כלי חומר מובאת במאמרה של ולנטין רו, שעוסקת במחקריה במסורות קרמיות בלבנט בין האלף החמישי לאלף השלישי לפני הספירה. במאמרה היא דנה בגורמים שהובילו לפיתוח טכניקות קרמיות כמקרה בוחן לאבולוציות טכנולוגיות. בתוך כך, עולות שאלות הנוגעות להשפעות חברתיות ולתרומת הפרט לקהילה.

המתח המתמיד בין החברה לאינדיבידואל נבחן על היבטיו הפוליטיים במאמרן של זיויה קיי ואיריס ערבות, שבו הן מבקשות להציע מנגנונים אפקטיביים ליצירת התנגדות אזרחית. באמצעות המושג "חתימת-ההופעה" שהן טבעו, הן דנות באופן שבו הופעת הפרט במרחב הציבורי יכולה להתכונן כפעולה אסתטית-אקטיביסטית.

המטענים החברתיים והתרבותיים המוטמעים בחומר עומדים בבסיס מחקרה של נעה ראזר. במאמרה היא חוקרת את ייחודם של הציטוטים בעבודות קרמיות, ואף מציעה לקרוא את החומר הקרמי ככזה המתפקד כציטוט בפני עצמו. סוגיות של מקום, שייכות, קשר עם העבר או מחיקתו – כל אלה עולים לדיון כנושאיו של הציטוט החומרי.

ליאור שור עוסקת בטרנספורמציות חומריות דרך הקשרן לתהליכים נפשיים ולתמורות שמתהוות במהלך טיפול באמנות. במחקרה, היא בוחנת את האזורים הלא מודעים והבלתי מומשגים ביצירה, בטיפול ואף בתהליך הכתיבה עצמו, ומצביעה על חשיבותם המכרעת בתהליכי ההתמרה והריפוי.

פרק מיוחד, המוקדש לדימויים, נערך על ידי גליה ארמלנד שבחרה להתמקד בשישה כדים ובנרטיבים המוטמעים בהם, ולעסוק בטרנספורמציות בין ציור לחומר ובין דו-ממד לתלת-ממד. כל אחד מהדימויים מתפצל לפרגמנטים חזותיים שדרכם נטווית רשת של הפניות, מקטעי מידע והקשרים חדשים היוצרים יחדיו מעין גוף שלם-מפורק.

כמו כן, בכתב העת מפורסמים ארבעה מחקרי סטודנטים שפותחו, ברובם, במסגרת פלטפורמת לימוד חדשה שמתקיימת במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל זה שלוש שנים, ומבקשת לחבר בין מחקר תיאורטי למחקר חומרי:

אדם שלוי, בוגר המחלקה, מפרסם מאמר שהוא פרי מהלך מחקרי מתקופת לימודיו. המאמר עוסק בתבניות לניפוח זכוכית ומצביע על ההשפעה המכרעת שיש לטכניקה זו על חידושים פורצי דרך והישגים בתחום.

אוריאל ח' כספי חוקר במאמרו את מנהג שריפת הגופות ואת השימוש בכדי אפר בתרבות המערב. הוא פורס את ההתפתחות ההיסטורית של המנהג והגורמים שהשפיעו על התקבלותו בחברה המערבית, וטווה את הקשריו החומריים והמטאפוריים לארכיטיפים של בית ואש.

שקד כהן מציגה מחקר חזותי שהחל בעקבות שריפה שפרצה בבית הוריה אשתקד. השריפה הותירה הרס רב וכליה, כמו גם אובייקטים בעלי תצורות חדשות ומרהיבות שהתהוו במהלכה. המחקר כלל איסוף, תיעוד והתבוננות רפלקסיבית על טרנספורמציות של חומר, זהות וזיכרון.

שאלות של זהות הן שהובילו את מרים גאראללה לחקור את תחום הזכוכית בחברון. בסרטון הווידאו היא מספרת על תעשיית הזכוכית הענפה והעשירה שהתקיימה בעיר בעבר לעומת הקשיים הרבים שניכרים בתחום זה כיום ועתידו הלוט בערפל.

תודתי נתונה לערן ארליך, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, על החזון הרחב והאפשרות לממש את הפרויקט, לכותבים ולכל מי שהשתתף בגיליון הראשון, על השקעה עצומה ועבודה יצירתית כל כך.

גיליון #1 – טרנספורמציה

עריכה לשונית ותרגום: רן כהן
עיצוב גרפי ואפיון: אלינור שלם
בניית אתר: פליקס וסרשטיין
עוזרת עורכת: מורן לי יקיר
אסיסטנטית: אלה גוטמן